לורד פונטלרוי הקטן: להאמין בטוב, באמת ובאור
כאשר התחלתי לתרגם את "לורד פונטלרוי הקטן" שהיה אהוב עלי בילדותי, האמונה שמבטא הספר בכוחן של נדיבות וטוב לב להשפיע על העולם ולשנותו – נראתה לי במבט מחודש כמבוגרת, תמימה ואפילו נלעגת. הרי גם אנחנו במאה ה-21 כמו במאה ה-19, חיים בעולם שחלוקת ההון בו איננה שיוויונית או הוגנת, עולם שמתחוללות בו מלחמות נוראיות, עולם שעלול לייאש אותך עד כדי הסכמה עם רעיון "אדם לאדם זאב". האופטימיות הבלתי נלאית של סדריק ואמו, היושרה והאמת הפנימית הבלתי מתפשרת שלהם, היותם טובים ומתחשבים כל כך בזולתם, מלאכים עלי אדמות ממש, ויכולתם להשפיע ולשנות את סביבתם – גרמו לי, המתרגמת, לשברון לב לא קטן תוך כדי עבודה.
חודשים רבים של השתקעות בספר חלפו עד שהתעוררה בי מחדש האמונה בטוב ליבם של בני אדם. בסופו של דבר נדמה לי שהאופטימיות של הסופרת, יחד עם הפחת התקווה שהספר מעודד, הן שגרמו לקוראים רבים כל כך ברחבי העולם כולו להתאהב בו.
פרנסס הודג'סון ברנט היתה בת שלושים וחמש כשהחלה לכתוב את סיפורו של לורד פונטלרוי הקטן. היא גרה אז בוושינגטון, בירת ארצות הברית, עם בעלה הרופא ועם שני בניהם, וכתבה ספרים מצליחים למבוגרים וסיפורים לילדים, שהתפרסמו בהמשכים בכתב עת פופולרי לנוער בשם "סנט ניקולאס". סדריק הצעיר, הוא לורד פונטלרוי, הגיבור הספרותי הידוע ביותר שלה, דמה במראהו לבנה הצעיר, ויויאן. המראה החיצוני של בניה היה חשוב מאד לפרנסס, שטרחה להשכים קום בכל בוקר כדי שתספקי לתלתל במכבנות את שערם החלק הארך לפני תחילת יום הלימודים. גם בניה של פרנסס, כמו סדריק הבדיוני, נהגו ללבוש חליפות קטיפה גנדרניות. החליפות האלו – מקטורן ומכנסיים עד הברך, וחולצת בלון לבנה ארוכת שרוולים עם צווארון תחרה עגול, הפכו לתופעה אופנתית מובילה לילדים קטנים. האופנה הזו החזיקה מעמד עוד שנים ארוכות לתוך המאה העשרים, ככל שתהילתו של סדריק התפשטה ברחבי העולם. במידה לא מעטה זכה סגנון לבושו של לורד פונטלרוי להערצה בזכות איוריו היפהפיים של רג'ינלד בירץ' שליוו את הטקסט המקורי.
"לורד פונטלרוי הקטן" יצא לאור כספר בשנת 1886 והפך מיד לרב מכר בארצות הברית ובאנגליה. הביקורות היללו אותו והספר תורגם ל-12 שפות ועלה כמחזה בלונדון ובברודוויי. פרנסס הודג'סון ברנט זכתה לתהילה ואף פגשה את מלכת אנגליה בביקורה שם בשנה שלאחר פרסומו. כילידת אנגליה, שהיגרה לארצות הברית כשהיתה בת 15, היה זה ללא ספק רגע מרגש בחייה של פרנסס, ובזכותו היא אף חזרה להתגורר בארץ מולדתה ברבות הימים.
הסרט הראשון המבוסס על הספר עלה לאקרנים בשנת 1914 בארצות הברית. אחריו הגיעו עוד חמישה עשר עיבודים שונים לקולנוע ולטלוויזיה ברחבי העולם, מהונגריה ורוסיה ועד הפיליפינים וגרמניה. בשנת 1988 הפך סדריק הקטן לגיבור סדרת אנימה יפנית בשם "שוקושי סדי" (שוקושי זה נסיך קטן ביפנית). גם בגלגולו זה תורגם סדי לשפות רבות ומצא לו מעריצים באירופה, בארצות ערב וברחבי המזרח הרחוק.
וכך, הסיפור הרגשני והמתוק, המעט חינוכי לפרקים, על היתום הקטן, יפה התואר והעני, שהפך יום אחד במפתיע לאציל בריטי עשיר ומפורסם, החזיק מעמד והצליח לשלהב את דמיונם של ילדים ומבוגרים ברחבי העולם גם יותר ממאה ועשרים שנים לאחר שנכתב. הגיבור האמיץ שבראה פרנסס הודג'סון ברנט זכה לחיים ארוכים ודומה שיישאר חלק מהתרבות האנושית כל עוד נמשיך להתרגש מסיפורי סינדרלה. כי הרי פונטלרוי הוא הגרסה הנערית של לכלוכית. אמנם אין בו קסמים או פיות אך גם הוא בבסיסו סיפור קלאסי על נסיקה מעוני וצער לעושר ואושר – בהבדל אחד משמעותי, והוא שסדריק הצעיר לא היה אומלל גם כאשר היה אמריקני צעיר ועני. בהתאם לרוח התקופה שבה נכתבה, דומה שסדריק היה יכול לחיות חיים טובים ושמחים גם אילו היה נשאר במכולת של חברו הטוב הובס. מי יודע, אולי אפילו היה הופך יום אחד לנשיא.
בדומה לסיפורה של סינדרלה טובת הלב, גם במרכז האגדה המודרנית שטוותה הודג'סון ברנט עומדת האמונה בחשיבות טוב ליבו ונדיבותו של האדם. גם לאחר שסדריק זוכה בכל העוזר האגדי של סבו, הוא עדיין נמדד על פי טוב ליבו. כל בניו האחרים של הרוזן מוצגים בסיפור כמרושעים ואנוכיים לא פחות מאחיותיה של סינדרלה. והרוזן עצמו, בהיותו בן למעמד האצולה הבריטי המסואב, מוצג באור כלל לא מחמיא. אבל סדריק הצעיר מצליח לחנך את סבו הרגזן ולשנות אותו בהדרגה, משום שהוא לא שוכח את העניים והאומללים גם לאחר שגורלו שלו עצמו משתנה לטובה. סדריק נותן נאמן לאימו ולחבריו הוותיקים על אף כל ניסיונות ההדחה של סבו בעל האופי המפוקפק.
האתגרים העומדים בפני סדריק ואימו האהובה משמשים את הסופרת במשימתה לעודד אותנו לשים לב למצבם של אחרים, לראות אותם, לחמול עליהם, להתחשב בהם ולעזור להם. דרכם היא המכוונת אותנו הקוראים להיות בני אדם, במובן הטוב של המילה, עם דגש כפול ומכופל על המילה טוב. אפשר לזלזל באמונה הזאת ולחשוב שהיא נאיבית, אבל אפשר גם לבחור להאמין בה וביתרונותיה.
הם מציבים סטנדרטים די גבוהים, שני המלאכים הבהירים הדמיוניים האלה, סדריק ואמו, ובכל זאת, טוב לשהות במחיצתם. טוב לרצות להיות אדם כמוהם – רגיש לכאבו של הזולת, גם אם הוא זר, רואה אותו וער למצוקותיו, אדם נדיב, מתחשב, שמח בחלקו; לא מתפנק או מאשים או מתלונן או מרושע. טוב להיות אדם אמיץ שגם בעיתות מצוקה, בלילות אפלים ובודדים, בוחר לראות את הפנס המנצנץ לעברו ממרחקים ולשאוב ממנו חיזוק, עידוד ותקווה; אדם שמתמיד בדרכו ובוחר באמת ובטוב, ומאמין באור.
