משפחתי וחיות אחרות: תיאורי טבע והומור אנגלי משובח

מאת יואב אבני

"לאט-לאט דבק בנו קסמו של האי בעדינות כאבקת פרחים," מספר גֵ'רי דַארְל הצעיר, ואחרֵי שני עמודים בלבד עם המשפחה העושה את הדרך מאנגליה האפורה והלחה אל האי היווני קוֹרְפוּ שכולו ירוק-זית וכחול-ים – הקסם דבק גם בנו, הקוראים.

עבורי לפחות, האי המתואר בספר מזכיר את ישראל של פעם, מֵעֵין בנימינה שקטה וטובה משירו היפה של אהוד מָנוֹר – מקום פשוט ושָׁלֵו יותר שבו הכול זורם לאט, השמש לא ממהרת, אנשים אומרים שלום, וחבר הוא חבר. מקום קטן בשטחו, אמנם, אך מְרוּוָח ברוחו ובעיקר ידידותי לסביבה ולמשתמש.

עבור גֵ'רי מדובר בגן עדן, לא פחות. מרחבים של חורשות, שדות, כרמים ומטעים עשירים בצמחייה ובבעלי חיים ושנים שבהן "על כל יום היתה שרויה מעין שלווה חסרת זמן, כך שקיווית שלא יסתיים לעולם."

קל להיסחף אחר הרפתקאותיו של הבן הצעיר במשפחה הבלתי מתפקדת עד קנאה הזו, משפחה מלוכדת, שבה הריבים תכופים, תיאטרליים ומצחיקים מאוד. כך, למשל, מאשים לָארי, הבכור, את האֵם בכך שגידלה את ילדיה להיות אנוכיים כל כך, ולכן היא אשמה בהכול.

למרות הלהט וחילוקי הדעות עולָה תמונה מיוחדת במינה – כל אחד מילדי משפחת דַארְל מקבל מהשאר חירות להיות הוא עצמו. לָארי מתמקד בספרות ובאמנות, מַרגו עסוקה בעצמה ובמחזריה, לֶזלי נמשך אל כלֵי נשק, וגֵ'רי כרוך אחר עולם החי – כל אחד מהם מתפתח וגדל בקצב ובסביבה המתאימים לו, והמציאוּת המשפחתית פושטת ולובשת צורה על פי אופיו המיוחד של כל אחד מהם.

יכולתה של האם להעניק את המתנה החשובה הזו לילדיה מבלי לאבד את שפיות דעתה ראויה לציון, והקלילוּת שבה צולחת המשפחה את אתגרֵי החיים – הזרוּת באי הלא מוכר, האקלים והשפה החדשים והשכנים השונים כל כך מאלו שהכירו באנגליה –  יכולה לשמש דוגמה לכל אחד מאיתנו.

אם כי לא מדובר במשפחת סוּפֶּר-עָל (נהפוך הוא), דומה שמשפחת דַארְל מסוגלת להתמודד עם כל בעיה או משבר. וכך, תוך כדי ויכוחים בלתי פוסקים, האשָמות הדדיות ותסכולים שובי לב, עוברים הדַארְלִים במהלך הספר בין כמה בתים שונים וצבעוניים, המייצגים את צורכיהם המשתנים ואת יכולתם לעצב את חייהם כרצונם.

והחשוב מכול: בכל אחד מגלגולי ביתם שׁוֹרָה השמחה. במין חגיגה מתמשכת של בריאה, טבע וחיים מְצַוֶוה הספר על הקורא לשמוח בכל מצב. גֵ'רי עצמו, יתום מאב וללא חברים בני גילו, מסרב לשקוע אפילו לרגע במרה שחורה ועסוק כל הזמן בענייניו ובהנאותיו. "העיזים התפזרו בין הזיתים וקראו זו אל זו בגמגום כשפעמון המַשְׁכּוּכִית מְדַנְדֵן כהד. הפְּרוּשִׁים צייצו בהתלהבות. אדום החזה ניפח את חזהו כמנדרינה בין ההדסים וזימר לו. האי היה ספוג טל, בוהֵק בקרני הבוקר הראשונות, מלא בחיים מבעבעים. הֱיו שמחים. איך אפשר שלא לשמוח בעונה שכזו?"

הספר הוא אוֹטוֹבִּיוֹגְרָפִי ברובו ומתייחס לתקופה שבה חיו דַארְל ומשפחתו בקוֹרְפוּ בין השנים 1939-1935. דַארְל נולד בהודו להורים ממוצא אנגלי ואירי. אביו, שהיה מהנדס גשרים, נפטר כשדַארְל היה בן שלוש, והמשפחה שבה לאנגליה. כשהיה בן עשר, עברו לקוֹרְפוּ. באי היווני זכה גֵ'רי הצעיר לחינוך ביתי מכמה מורים ומחנכים, רובם חבריו של אחיו הבכור (שהפך בהמשך לסופר מפורסם בעצמו). הבולט שבהם היה תֵיאוֹדוֹר סְטֵפַָאנִידֶס – רופא, מדען ומשורר שהפך לידידו הקרוב של דַארְל, ותפיסת עולמו ואהבתו לטבע השפיעו מאוד על דַארְל כילד ועיצבו את עתידו.

"משפחתי וחיות אחרות" הוא הראשון ב"טרילוגיית קוֹרְפוּ", שבה תיאר דַארְל את שנותיו באי, ולאחריו באו "חיות, ציפורים וקרובים" ו"גן האֵלים", שתורגמו גם הם לעברית. ספרים אלה, לצד שאר ספריו של דַארְל, הם יהלום נוסף בכתר של ספרות בריטית המתאימה לכל גיל ומשלבת בין טבע, אנושיות והומור באופן מדויק ומהנה. דַארְל הפך בבגרותו לחוקר טבע, כמו גם לסופר ולמנחה טלוויזיה, ואף הקים באי גֶ'רְזִי שבתעלת לָמַאנְשׁ את "פארק דַארְל לחיות בר", המוקדש לטיפול במינים נכחדים, לשימורם ולהצלתם. אהבת האדם של גֵ'רי הצעיר, המאפשרת לו לתקשר בנינוחות עם מורים שונים ומשונים, רועי צאן אדירי שפמים, רוצח הנמצא בחופשת סוף השבוע וכמובן – סְפִּירוֹ, שנייה רק לאהבת הטבע שלו, והספר מאיץ בנו לצאת כבר עכשיו החוצה, אל המקום שבו ממתין הכול.

"כך צריך לחיות," ממלמל המתרגם תוך כדי עבודתו – לראות בעיניים פקוחות גם את יצוריו הקטנים ביותר של העולם, לחוש את עונות השנה דרך כפות רגליים יחפות, לחפש אחר צבים במורד הגבעות, לאתר עקרבים בין אבני חומה, לאמץ בעלי כנף ולאמן שׂממיות ואפילו לשוחח עם פרחים (כמו שאכן קורה בפרק 14).

גֵ'רי מלמד אותנו סקרנות בריאה מהי, ומאפשר הצצה לכל מה שמציעה הסביבה כאשר מסירים ממנה את הכיסוי הטכנולוגי והצרכני – שם למטה יש חול ובריכות מים קטנות ורוחשות חיים ועצי זית והכנסת אורחים נדיבה –  צל קריר ורוח נעימה, לחם חם ואשכולות ענבים מתוקים.

האופן שבו חָווה דַארְל את ילדותו מוגש לנו בדרך מרעננת ובלתי מִתְחַסֶדֶת. גֵ'רי שקוע כל כולו בטבע, אך מסוגל להכיל את העובדה שלֶזלי צד, ואף הוא עצמו לוכד לעיתים קרובות בעלי חיים ומנתק אותם מסביבתם הטבעית במין תמימות פעילה, ילדותית ושובת לב.

אני מודה שבענייני המילה הכתובה אני כרוך במיוחד אחר תיאורי טבע חכמים ומקוריים. מהרגע שבו קראתי את המשפט הראשון של דַארְל, המתאר כיצד מכבָּה רוח פרצים אנגלית את חודש יולי כְּנֵר, ידעתי שגיליתי סופר יוצא דופן, המסוגל לתאר את המוּכָּר עד זָרָא בדרך חדשה, בלתי מתיימרת, אך מרגשת. דַארְל עושה זאת לאורך כל הספר, והדיאלוגים השנונים, שְׁלל הטיפוסים וההרפתקאות השונות מוגשים על מצע תיאורִי נהדר.

"אמרתי שאהבתי להיות משכיל למחצה –" כותב גֵ'רי המאוכזב בפרק האחרון לפני החֲזרה לאנגליה לצורך השלמת לימודיו, "אתה מופתע הרבה יותר כשאתה בּוּר." הוא צודק, כנראה. הלוח החלק שאיתו מגיעה המשפחה ליוון מתמלא בריחות, בצבעים ובטעמים המְפַעְפְּעִים בקורא.

שמחתי שהספר הנפלא הזה נכלל בסדרת הרפתקה, וכמובן – שמחתי במיוחד על ההזדמנות לתרגמו לעברית.