ראיון עם קטיה בנוביץ' מתרגמת "סרפינה"

ספרי קצת על עצמך: אלו ספרים תרגמת, איזה ז'אנרים את אוהבת, איזה ספר שתרגמת את אוהבת במיוחד.

אני מתרגמת ספרים זה 13 שנים, על פי רוב פרוזה עכשווית, ולצערי לאו דווקא מהז'אנר האהוב עלי ביותר – הרומן הפסיכולוגי. בין הספרים האהובים עלי ביותר מאלה שתרגמתי אפשר למנות את "כל כללי הטקס" של אלן בנט (הוצאת אחוזת בית), "ראש העיר הטוב" של אנדרו ניקול (כנרת-זמורה), ו"חלון פנורמי" של ריצ'רד ייטס (אחוזת בית). 

סיפרת בעבר שאת לא כל כך קוראת ספרי פנטזיה, אבל בכל זאת אהבת מאד את הספר הזה. למה? האם הוא נתפס בעיניך כספר פנטזיה או שיש בו נושאים כלליים יותר?

אני מודה שלא הרביתי לקרוא ספרי פנטזיה, אם כי אני אוהבת מאוד סרטי פנטזיה ומדע בדיוני, ולכן ניגשתי בחשש מה לספר הזה, במיוחד כי הוא מסווג כספר-נוער. אבל כשהתחלתי לעבוד פשוט לא האמנתי למראה עיני. העולם הפנטסטי שבתוכו מתרחשת העלילה הוא רק רקע לעולם עשיר מאוד, הן מבחינה פסיכולוגית והן מבחינת התכנים האוניברסליים שבהם הוא עוסק – היחס לשונה, גזענות, בדידות קיומית ועוד.  

איזו דמות אהבת או חשת הזדהות איתה? האם זו סרפינה? אם לא, האם זה מפריע שיש דמות יותר אהובה מהגיבורה הראשית?

סרפינה אכן מקסימה, אבל יותר מכל אהבתי את דודה והמורה שלה למוזיקה- אורמה. מדובר בדרקון בעל נטיות אנושיות מוגזמות, שהופכות אותו למעין נטע זר בשני העולמות שהוא מסתובב בהם. רייצ'ל הרטמן בנתה פה דמות עגולה לפי כל"הכללים" – מעבר לשנינות ולתבונה, מתגלה גם נפש עדינה, שהולכת ונחשפת במלוא עומקה, במסגרת המגבלות של היותו דרקון. בכלל, כל הדמויות בספר נגועות במין עצבות מסוימת, איזה קושי קיומי, תחושת נבדלות ובדידות, שעוררה אצלי המון אהדה וקירבה רגשית כלפיהן.

מלבד זאת הרגשתי כאילו הספר הזה ממש נועד לקוראים צעירים במזרח התיכון (: הקונפליקט בין עם הדרקונים לבני האדם, על הדעות הקדומות, השנאה הלא-מבוססת, וכן הלאה – כאילו נלקחו מעולמנו. והרטמן לא עוסקת בנושאים האלה באופן שטחי, אלא יורדת לעומקן של הדקויות הפסיכולוגיות הנלוות לשנאה על רקע גזעי, ולקושי(האמיתי) להיפטר מדעות קדומות ולנסות לחולל שינוי.  

ספרי קצת על תהליך התרגום של הספר, האם נתקלת בקשיים מיוחדים(שמות, משחקי מילים וכו')? האם היו בספר אתגרים תרגומיים שהיה כיף לפצח?

הקושי העיקרי בתרגום לא היה דווקא במציאת מקבילות עבריות למושגים שהרטמן בדתה, אלא במציאת סגנון הדיבור המתאים לגיבורה/המספרת. היא אמנם צעירה, אבל האווירה הימי-ביניימית לא איפשרה לי פשוט לקחת את שפת הנוער הרווחת היום בארץ ולהשתמש בה. הייתי מוכרחה למצוא את שביל הזהב בין דיבור בגובה העיניים, לבין משלב גבוה יחסית, בדיוק כמו בשפת המקור. אבל ברגע שנכנסתי לראש של סרפינה, זה קלח,ומאותו רגע יכולתי פשוט ליהנות ממנה.

השאר תגובה