א. ס. פושקין

גדול משוררי רוסיה. נולד במוסקבה ב-6 ביוני 1799, בן למשפחת אצילים מצד אביו ומצד אמו נין לנסיך אתיופי שנשבה בילדותו בידי התורכים וניתן במתנה לצאר. ילדותו עברה בקרב אצילים, שם טיפחה בו אומנתו את החיבה לשירת העם ולאגדותיו. בגיל 12 נשלח ללמוד בבית-ספר לבני האצולה בצארסקויה סילו (היום: פושקין), שם כתב ופירסם את שיריו הראשונים. ב-1817 נתקבל לעבודה במיניסטריון החוץ ועבר לפטרבורג, שם חי חיי הוללות בחוגי החברה הגבוהה, אך גם חיבר שירים מרדניים, בהם מתח ביקורת על שיעבוד האיכרים. לאחר שהשירים נפוצו בכתב-יד הוגלה ב-1820 לדרום רוסיה. המסעות שערך אז קירבו אותו אל בני העם, והפואמות שכתב בהשראת נופי הדרום העמידוהו במרכז הזרם הרומנטי בספרות הרוסית. ב-1823 הועבר לאודסה, אך כעבור שנה פוטר ממשרתו והוגלה אל אחוזת אמו במיכאילובסקויה (ליד פסקוב): שם חי בבדידות בחברת אומנתו הזקנה, שהיתה אוצר בלום של אגדות ושירי-עם. יצירות רבות ששמע מפיה העלה על הכתב, תוך שהוא מעניק להן לבוש אמנותי, לאחר שחרורו הוטל עליו פיקוח משטרתי קפדני. הוא דחה את נסיונות הצאר לעשותו 'משורר-חצר', אך אולץ לקבל משרה ריקה מתוכן בחצר המלכות. שנים אחדות לאחר נישואיו בא בריב עם רוזן צרפתי שחיזר אחרי אשתו יפת-התואר והזמינו לדו-קרב, בו נפצע קשה. יומיים אחרי פציעתו מת בסנט-פטרבורג ב-10 בפברואר 1837. נקבר בחצר מנזר ליד מיכאילובסקיה.

פושקין נחשב גדול היוצרים בספרות הרוסית החדשה ומבשר ספרות-הילדים שלה. עבר והווה, אגדה ומציאות, הרפתקה רומנטית ומראות נוף וטבע – כל אלה שוקעו ביצירותיו בעושר לשוני ובצלילות נעלה, תוך מזיגה נדירה של עדנה לירית, כובד-ראש והומור לגלגני. את אגדות-העם המחורזות שלו, שהן מפסגת ספרות-הילדים הרוסית הקלאסית, כתב בלשון עממית שורשית ועסיסית, אותה יצק בוירטואוזיות למסגרות אמנותיות של מקצב קפדני וחריזה מבריקה.

הביוגרפיה מתוך לקסיקון אופק לספרות ילדים, 1985, מאת ד"ר אוריאל אופק

ספרים בהרפתקה