אבא ארך רגליים

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
ספרה של ג'יין ובסטר, שפורסם לראשונה ב-1912, הוא רומן התבגרות בנוסח סיפור לכלוכית, משום שהוא מתאר נערה טובת לב שנחלצת מאשפתות אל הצלחה מעמדית וסיפוק רגשי. נוסחה כזו היא על-זמנית ורבת-עוצמה, משום שהיא מוּנעת על ידי האמונה האופטימית בניצחון הטוב והיפה. אולם הספר משקף גרסה מתקדמת של האגדה הישנה, משום שהקסם הגואל את גיבורתו הענייה מחיי מחסור ודלות לא מתבטא בנישואים לגבר מצליח ובהגשמת השאיפה להקמת בית ומשפחה, אלא ברכישת השכלה, בשאפתנות מקצועית וביצירתיות. "אבא ארך רגליים" עשוי ברובו כרומן מכתבים, הנכתבים במעמד צד אחד בלבד – אין להם מענה. הגיבורה, ג'ודי (ג'רושה) אבוט היא נערה יתומה, שהתגוררה כל חייה בבית יתומים שנקרא 'בית ג'ון גריר'. עם הגיעה לגיל 18, אחד הפטרונים של בית היתומים מממן לה לימודים בקולג' לנשים וכן את צורכי מחייתה, משום שהוא מזהה בה פוטנציאל יצירתי. הנדבן הוא דמות חשאית ואנונימית, וכל שידוע עליו לגיבורה – וגם לקוראים – הוא תוואי דמותו הדקה והגבוהה שבה הבחינה ג'ודי בחטף בבית היתומים, רגעים לפני שקיבלה את הבשורה על נדיבותו. בתמורה לחסותו הכלכלית, עליה לכתוב לו באופן סדיר מכתבים שסוקרים את התקדמותה האקדמית. הספר כולל את המכתבים של ג'ודי אל הדמות המסתורית, שמכונה בפיה "אבא ארך רגליים", כשם מין של עכביש שקווי המתאר הפיזיים של הנדבן דומים לו. במהלך ארבע שנות לימודיה בקולג', ג'ודי מספרת לנדבן את קורותיה. בפני הנערה הענייה והיתומה נפתח עולם חדש, מלהיב ומרגש, והיא לומדת בהדרגה את הלכותיו. "זו חוויה מסחררת," היא כותבת לנדבן, "לבלות שמונה-עשרה שנים בבית ג'ון גריר, ואז פתאום להיזרק לתוך העולם." חייה החדשים כוללים רכישת ידע בתחומים שונים, מספרות ועד כימיה; חיי חברה עם צעירות שמגיעות ממעמדות בורגניים וגבוהים; מלבושים ומאכלים חדשים; וגם נסיעות אל חוות כפריות ואל ערים שוקקות. אך בעיקר הם כוללים טריטוריה פרטית שבה הגיבורה יכולה לחשוב על חייה החדשים, לעכל אותם ואף לכתוב עליהם.

"חוסן נפשי נחוץ לא על מנת להתמודד עם הצרות הגדולות של החיים. כל אחד יכול להתמודד עם משבר או לעמוד מול טרגדיה הרסנית, אבל כדי לקבל בחיוך את תלאות-יומיום הקטנות – זה הדבר הדורש תעצומות נפש. אני מתכוונת להיות כזאת. אעמיד פנים שהחיים הם רק משחק שאותו יש לשחק בכישרון ובהגינות מירבית. אם אפסיד, אמשוך בכתפיי ואצחק לי; וכך גם במקרה שאנצח"

הרומן אינו מתעכב על חיי הדלות והעוני הקודמים של הגיבורה, אלא מציג את חייה של לכלוכית לאחר התרחשות הנס שבו היא זוכה בהשכלה גבוהה. אמנם, הקולג' הראשון לנשים בארצות-הברית נפתח כבר ב-1831, אולם פתיחת שערי האוניברסיטאות לנשים היה נושא שנוי במחלוקת בתרבות האמריקנית לאורך מאה שנים. הפולמוס הציבורי עסק בשאלה האם נשים זכאיות להשכלה גבוהה, בהתחשב – על פי המקטרגים – באופיין הביתי ובנחיתות היצירתית והאינטלקטואלית שלהן. "אבא ארך רגליים" מציג את החוויה האקדמית, על הקשריה האינטלקטואליים והחברתיים ועל העצמאות והחופש שנלווים לה, כ"פרס" העילאי שניתן ללכלוכית. "אני מרגישה כמו נסיכה מהאגדות," כותבת ג'ודי. לא בשל הנישואים לנסיך, אלא בעיקר בשל היכולת להשכיל, לנסח קול עצמאי ואף לרכוש מקצוע. ואכן, ג'ודי מתעתדת להיות סופרת, ובמהלך הרומן היא מדווחת למיטיבה על סיפוריה שהתקבלו לפרסום בכתבי עת וגם על תהליך הכתיבה של ספרה הראשון. בתקופתו, "אבא ארך רגליים" נקרא כרומן פמיניסטי. ג'יין ובסטר נולדה ב-1876 למשפחה עשירה שעסקה בהוצאה לאור בארצות-הברית. היא למדה כלכלה ב'מכללת ואסר' היוקרתית, ומלבד פעילותה הספרותית, פעלה למען ילדים חסרי בית, רפורמות בבתי הסוהר ומיגור העוני, ואף נאבקה על שוויון זכויות והזדמנויות לנשים. הרומן שלה ממשיך את פעילותה החברתית ומשקף אותה. גיבורת הרומן מספרת על דרשה שנשא איש דת בפני הסטודנטיות הצעירות, שבה הטיף להן "לא לפתח את השכל על חשבון תכונות הלב". היא תוהה האם דרשה דומה נישאת בפני סטודנטים גברים. על העובדה שאין לנשים זכות בחירה היא מעירה, "לא נראה לך שאילו הייתה לי זכות הצבעה, הייתי יכולה להיות בוחרת יוצאת מן הכלל?" אולם ההקשר הפמיניסטי המובהק של הרומן מטושטש על ידי מערכת היחסים הבעייתית שבין הגיבורה לבין הנדבן המסתורי. הוא מממן את לימודיה ומעניק לה הקצבה חודשית, שולח לה סכומי כסף ומתנות. ג'ודי אסירת תודה על נדיבותו, ולפיכך היא גם אסירה של שיגיונותיו: הוא אוסר עליה לבלות בחופשת הקיץ עם משפחתה של חברתה הטובה ביותר; מונע ממנה לקבל מלגת הצטיינות בלימודים ולפתח עצמאות כלכלית. "זה משפיל מאוד," כותבת ג'ודי לנמען הלא-ידוע שלה, "שהשגחה עליונה בלתי נראית, כול יכולה, חסרת היגיון ועקשנית, לוקחת ומעבירה אותך ממקום למקום בצורה שרירותית." בחלק מהמכתבים היא זועמת ואפילו מתמרדת מולו – אך יכולותיה מוגבלות. היא תלויה ב"אבא ארך רגליים" שמכתיב את מהלך חייה ואף מנהל באופן סמכותי את צורת התקשורת ביניהם: הוא יודע עליה, אך היא לא יודעת עליו דבר. סופו הרומנטי של הרומן כרוך בגילוי, שהאב המיטיב הוא הדוד העשיר של שותפתה לחדר, שעל מפגשיה איתו (עם הדוד) סיפרה במכתביה לנמען האנונימי, מבלי שידעה שאחד-הם. האב המיטיב מתגלה כמחזר שוקק, הגבר שמעניק לנערה חיים הוא גם מושא אהבתה התמימה. אולם האהבה של הגיבורה לאביה הסמלי יכולה להיחשב כיום כפרוורטית, וקריאה ביקורתית ברומן עשויה למצוא בו דומיננטיות הרסנית של אב שתלטן, מניפולטיבי ומתעלל (שג'ודי מעירה עליו שהוא "שונא בנות"), ואפילו הקשר של גילוי עריות. אולי באמביוולנטיות הזו כרוכה גם משמעותו של הספר, שמהדהדת לאורך השנים: הוא מגולל סיפור על-זמני של התבגרות וניוד מעמדי, ובה בעת מעיד על התמורות באופנים שבהם יוצקת התרבות המערבית משמעויות משתנות במושגים כמו נשיות, אהבה ואבהות. "אבא ארך רגליים" משקף את התמורות האלו, ובשל כך ממשיך לרתק דורות של קוראות וקוראים.
ג'ין ובסטר - אבא ארך רגליים - ערימת מכתבים

ספרים נוספים באותו סגנון