גנבת הספרים

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:

על עטיפת המהדורה העברית של "גנבת הספרים" נראה יצור שלדי לבוש בלואים האוחז בידה של נערה. השניים הרוקדים ריקוד מקאברי הם גיבורי הספר המורכב, העשיר והמטלטל הזה: המספר, שהוא המוות בכבודו ובעצמו, וילדה בשם ליזל ממינגר. הם נפגשים לראשונה בינואר 1939, על רכבת שעושה דרכה לכיוון מינכן. בשנייה שבה כורע המוות ליד אחיה הקטן של ליזל ונוטל את נשמתו, היא מתעוררת. "היא תפסה אותי בשעת המעשה, אין ספק בכך," מספר המוות . הריקוד שמופיע על העטיפה, ההרמוני באופן מוזר, נאמן לאופן שבו שזורים חייה של ליזל במוות. מהו פשר העניין המיוחד שהוא מוצא בה? השניים שונים כמעט בכל מובן, אך יש ביניהם גם כמה נקודות השקה. ליזל ממינגר לוקחת ספרים, וליתר דיוק – גונבת אותם. המוות נוטל את נשמות בני האדם ושולח אותן אל "מסוע הנצח", אך יש גם סיפורים שהוא מתיר להם להסיח את דעתו בעבודתו – ואותם הוא מקפיד לזכור. שניהם מחפשים באופן נואש דרכים שיסיחו את דעתם. המוות טוען כי קשה לו להתמודד עם תגובת הנותרים בחיים לנוכח גוויעת אהוביהם; ליזל מחפשת נחמה לנוכח המציאות המחרידה שבה היא גדלה. מות אחיה והניתוק מהוריה הביולוגיים – אביה מחוסל על ידי המשטר ואימה מוסרת אותה לאימוץ מחשש לגורלה – הם רק קדימון לזוועות הנאציזם ולמוראות המלחמה הסוגרים מכל עבר. ליזל עוברת לגור עם הורים מאמצים, בני הזוג רוזה והאנס הוברמן, בעיירה סמוכה למינכן. כמו מיליוני אחרים באותה עת, ילדותה נקרעת ממנה והיא נעמדת על פי תהום ההתבגרות כמעט ללא תמיכה. זמן רב לפני שפצצות מתחילות ליפול סביבה, נפער בנשמתה חור שלעולם לא ייסגר. אחראית לו התחושה שאימה ויתרה עליה, גם אם ליזל מבינה שאימה עשתה זאת אך ורק כדי לנסות להצילה. מרקוס זוסאק מתאר את החברה הגרמנית שהצמיחה את הנאציזם ככזו הלפותה בציפורניו ודוהרת אל השמדת האחר ואל הרס עצמי מוחלט. ספרו מישיר מבט לא רק אל המוות, אלא בעיקר אל הרצף האינסופי של התנהגויות אנושיות הבאות לידי ביטוי במצבים קיצוניים. אביה המאמץ של ליזל מלמד אותה קרוא וכתוב ובלילות הם מתאמנים בקריאת "המדריך להצלחה בחפירת קברים", ספר שהיא גנבה ביום שלג מקפיא, במהלך הטקס המאולתר לקבורת אחיה בן השש. ואם את הספר הזה היא השיגה בשלג, מציין המוות, את הספר הבא היא כבר תשיג באש, ליתר דיוק – בשולי אירוע טיפוסי של שריפת כתבים על ידי הנאצים.

"פיסת אמת קטנה: אני לא נושא מגל או חרמש. אני לובש גלימה שחורה עם ברדס רק כשקר. ואין לי את פני הגולגולת שנראה שאתם נהנים להדביק עלי ממרחק. רוצים לדעת איך אני נראה באמת? אני אעזור לכם. מצאו לעצמכם מראה בעודי ממשיך"

בבואו לתאר קונפליקטים ורגעי אימה, לצד שביבי תקוה ואנושיות, נעזר הסופר בסמליות כמעט בנאלית. הוא מתאר את בני הזוג הוברמן כמי שעוסקים במקצועות המסמלים כיסוי והעלמה, ניקוי וכיבוס: הוא סייד הצובע קירות והיא כובסת המנקה את בגדיהם של תושבי השכונה. כמה מוטיבים נוצריים ופילוסופיים מלווים את העלילה, החל ב-14 הספרים שגונבת ליזל לאורך התקופה שמתאר המוות, והם סוללים את דרכה במסלול מקביל לזה של ישוע ב-14 התחנות של דרך הייסורים, הווייה דולורוזה, ועד לשאלות לגבי בחירה חופשית לעומת דטרמיניזם. "גנבת הספרים" הוא ספר המתרחש בעת מלחמת העולם השנייה, אך אין הוא ספר "שואה" ומרבית גיבוריו אינם יהודים. ליזל מסתגלת אט אט לחייה החדשים. בינה ובין הילד רודי שטיינר – המעריץ בצורה שערורייתית לתקופה את האצן האמריקאי השחור ג'סי אוונס – מתפתחים יחסי חברות אמיצים. היא מוצאת שפה משותפת גם עם אשת ראש העיר, המתייחסת בסלחנות לגנבות מספרייתה בהבינה את התפקיד המרפא שממלאת הקריאה בחיי הילדה. בתוך האוכלוסייה הגרמנית, הצבועה כלפי חוץ בצבע אחיד יחסית, מתבלט בכל זאת יהודי אחד, שמקומו קריטי בחייה של ליזל ובעלילה. זהו מקס, מתאגרף יהודי שדמותו מקשרת בין גרמניה הישנה ובין גרמניה שתקום על חורבות הרייך השלישי. במלחמת העולם הראשונה הציל אביו של מקס את חייו של האנס הוברמן. כעת מסתירים בני הזוג את מקס בביתם, תוך סיכון חייהם וחיי ליזל. היוצרות התהפכו, אך סמכו על הגורל: ייתכן שהמזל ישוב וישתנה. על מנת להעניק לליזל מתנה שתענה במשהו על הצמא שלה לחומרי קריאה, מקס צובע דפים מספרו של אדולף היטלר "מיין קאמפף", ומכין מצע מתאים להכנת ספרון מאויר שאותו ילווה בטקסט. בכך מציע זוסאק גלגול מודרני מעניין לרעיון הקלף, שהחיבור המקורי שנכתב עליו נמחק לטובת טקסט חדש (פָּלימְפּסֶסט). הניסיון למחוק את מורשת העבר והנטייה שלה לשוב ולהתגלות למרות שהוסתרה מתחת לשכבות הגנה רבות הם נושא מרכזי בספר. החלטת הסופר להעניק למוות את תפקיד המספר, המוליך את העלילה ואף סוגר פה ושם חשבונות שנותרו פתוחים, צובעת את הישות הבלתי אנושית הזאת בצבעים כמעט אנושיים. המוות על פי זוסאק הוא חושני ופיזי: הוא רגיש לגוונים, לטעמים ולריחות, הוא בעל חולשות, כגון סקרנות וגם עייפות מתמדת, שעליה הוא מתלונן לא מעט. כמי שליווה את המין האנושי בכל זמן ובכל מקום, למד המוות להכיר את מגרעות בני האדם ומעלותיהם. האנושות רגילה להתייחס אל המוות כמי שנושף בעורפה ורודף אחריה, אך המספר חותם את הספר באמת היחידה שהוא יודע לומר בכנות. לדבריו, הוא עצמו "רדוף בני אדם".

מרקוס זוסאק - גנבת הספרים - דמות המוות

באוסטרליה קוטלג הספר כספרות מבוגרים, ואילו במקומות אחרים, ובהם ארצות-הברית, הוא שווק כספרות המיועדת לנוער בוגר. קהל היעד השפיע על עיצוב העטיפות השונות, מדימוי של אבני דומינו, דרך מחול המוות וליזל ועד לתמונות מהגרסה הקולנועית לספר.

מרקוס זוסאק - גנבת הספרים - ערימה של ספרים

ספרים נוספים באותו סגנון