דיוויד קופרפילד

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
השורות המודגשות בערך פותחות את אחד הרומנים המפורסמים ביותר בעולם. דיקנס בעצמו העיד שמכל הספרים שכתב, זה האהוב עליו ביותר. אפילו וירג'יניה וולף, שלא נמנתה על מעריצי דיקנס, ציינה במכתב לחברהּ, הסופר יו וולפול, כי: "אני קוראת את הספר מחדש בפעם השישית, שכחתי עד כמה הוא נפלא." הרומן המסופר בגוף ראשון, נחשב לרומן חניכה, המתאר את קורות הגיבור מלידתו ועד בגרותו, שבמהלכן הגיבור יוצא למסע ומתגבר על סכנות ועל קשיים. גיבור הספר, דיוויד קופרפילד, תוהה כבר בהתחלה האם יהיה גיבור בחייו, ולדבריו התשובה לכך תינתן עם התפתחות העלילה, בתנאי שאכן יצליח לעמוד במסע הנפשי והפיזי שמצפה לו. לקופרפילד מזומן עולם קשה מרגע לידתו. אביו מת חצי שנה לפני שנולד, דודתו מפנה לו עורף ברגע שהיא מגלה שאיננו בת, ואימו חלשת הלב ורכת האופי נישאת לאדם רשע שלא מצליח לתפקד כאב חורג. הוא נשלח לפנימייה בהנהלת מנהל קר לב, ולאחר שגם אימו מתה, הוא נשלח לעבוד בבית חרושת לייצור יין. משם הוא בורח אל דודתו, שכעת מסכימה לפרוש עליו את חסותה – לא בלי לשנות את שמו לשם משפחתה. דודתו בטסי שולחת אותו ללמוד עריכת דין, ובהמשך הוא נושא אישה, מתאלמן, נושא לאישה את אגנס, ומסע החניכה שלו מושלם כאשר הוא הופך לסופר מצליח. קורות חייו של דיקנס עצמו מהדהדים כאן, אולי יותר מאשר בכל ספר אחר שלו. בנוסף, הספר מטיל זרקור אל אחת התקופות האפלות עבור הילדים בבריטניה, שנחשבו באותן שנים ללא יותר מאשר מבוגרים נמוכי קומה. העסקת ילדים בתקופת המהפכה התעשייתית הייתה חיזיון נפרץ. באנגליה ובסקוטלנד לבדן שני שליש מהעובדים במנפטות הכותנה היו ילדים שעבדו בתנאים מחפירים. הדבר לא היה זר לדיקנס, שבגיל 12, עם הסתבכות אביו בחובות קשים ועם כניסתו לכלא עם שאר בני המשפחה, נאלץ לעבוד עשר שעות ביום במפעל לייצור משחות נעליים והתגורר לבדו בקמדן טאון. לאחר שנתיים השתחררו בני משפחתו מהכלא, אך לא מיהרו לגאול אותו מהמפעל, והוא מעולם לא סלח להם על כך.

"אם אהיה אני לגיבור קורות-חיי או אדם אחר יתפוס מקום זה – דפים אלה יגידו אל-נכון"

תיאורי העושק והניצול ששרטט דיקנס, מלחמתו בשחיתות החברתית והכלכלית ובמנגנון הביורוקרטי ("משרדי הסחור סחור", כפי שכינה אותם בספרו "דוריט הקטנה"), מעולם לא באו על חשבון העלילה והדמויות הרבות שאכלסו את ספריו. כמו שאר העלילות הדיקנסיות, גם "דיוויד קופרפילד" מלא בדמויות חיות ועזות אופי, עד כי אפשר ממש לחוש שהן יוצאות מהדף ומסתובבות בעולם באופן עצמאי: האומנת פגוטי ומשפחתה, סטירפורת', חברו של דיקנס מהפנימייה, אגנס, דורה וכמובן, אולי הזכור מכול, הנוכל החלקלק אוריה היפ. מבקריו של דיקנס נהגו לטעון שדמויותיו שטחיות, שעולמו מחולק לרעים ולטובים, למכוערים וליפים. אך גאונותו של דיקנס מתבטאת בדיוק ב"חולשה" זו. באפיון אחד הוא מצליח לברוא דמות שתותיר חותם לא פחות ואולי אף יותר מדמויות עגולות. מי מסוגל לשכוח את מר מיקובר המסובך תמיד בחובות? דמות שהפכה למילה באנגלית, המציינת אדם עני אך אופטימי. העובדה שגם בימינו לא נס ליחו של דיקנס, שהוא מוסיף להיקרא ולהימכר, שספריו מעובדים לסרטים ולסדרות טלוויזיה רבות, כל אלה מעידים על כוח חיותו וגדולתו כסופר ענק.
בספרו של ג'. ד. סלינג'ר "התפסן בשדה השיפון", הגיבור הולדן קולפילד מלגלג על הפתיחה הדרמטית של "דיוויד קופרפילד". אך בעוד קולפילד חש ניכור כלפי החברה, דיוויד קופרפילד, למרות הקשיים שהחברה מערימה בפניו כל העת, דווקא מנסה להתערות בה ולהשלים את תהליך חניכתו.

ספרים נוספים באותו סגנון