האסופית

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
"אני זוכרת היטב את הערב המסוים שבו כתבתי את פסקת הפתיחה של 'האסופית'," כתבה לוסי מוד מונטגומרי ביומנה ב־1914. "היה זה לפני עשר שנים, בערב יוני לח, שטוף ממטרים ואפוף ריח מתקתק. ישבתי… בקצה השולחן במטבח הישן, ליד החלון המזרחי, שכן רציתי לתפוס מבט אחרון של אור היום… לרגע לא חשבתי שהספר הזה, שאותו רק התחלתי לכתוב, יביא עימו את ההצלחה והתהילה שאליהן השתוקקתי במשך שנים". "האסופית" יצא לאור ב־1908 בקנדה, ובאותה שנה גם בארה"ב, וזכה להצלחה מיידית. כחמש שנים אחר כך כבר הודפסו 32 מהדורות שלו, והוא תורגם לעשרות שפות והפך לרב מכר עולמי. הספר עובד לסרטים ולסדרות טלוויזיה והוא זוכה גם כיום לאהדת קוראות וקוראים בכל העולם. עלילת הסיפור מגוללת את קורותיה של אן, יתומה בת 11, המגיעה לחווה של מתיו קתבֶּרט ואחותו מרילה, בכפר אָבוֹנְלִי שבאי הנסיך אדוארד. השניים, שביקשו לאמץ יתום שיסייע להם בעבודות החווה, רוצים להחזיר את אן לבית היתומים, אך במהרה הם חוזרים בהם מכוונתם. בסופו של דבר, אן מצליחה להוכיח להוריה המאמצים ולתושביו השמרניים של אבונלי כי לא רק שהיא שוות ערך לנערים, אלא עולה עליהם.

"את יודעת," אמרה אן בקול בוטח, "החלטתי ליהנות מהנסיעה הזאת. מניסיוני אני יודעת שאפשר ליהנות כמעט מכל דבר, אם מחליטים בנחישות ליהנות ממנו"

לכאורה, "האסופית" הוא עוד "ספר בנות" מובהק, כלומר, אחד מעשרות ספרים שנכתבו במאה ה־19, שעלילתם מתמקדת בגיבורה יתומה המצליחה לכבוש את לב המבוגרים. עם זאת, נדמה כי קריאה כזו מחמיצה את העיקר ומבלבלת בין הקליפה החיצונית לבין התכנים המסתתרים בתוכה: מונטגומרי מתגלה בספר זה כסופרת מתוחכמת, שהשתמשה בנורמות הכתיבה המקובלות של ז'אנר "ספרי הבנות", על מנת להפוך על פיהם את הערכים העומדים בבסיסן. הספר אמנם מהדהד את רוח התפישות המגדריות ששלטו בתרבות במשך דורות – ואשר עדיין נוכחות באופן מרוכך בתקופתנו – אשר מייחסות לנשים ערך נחות לעומת גברים ורואות בבת לא יותר מאשר "בן פגום"; אך באמצעות אן שרלי, היתומה הג'ינג'ית האנרגטית, החכמה ושובת הלב, מצליחה מונטגומרי להתמודד עם תפישות אלו ולהציע מודל נשי חלופי, יצירתי ואקטיבי. לא בכדי שתיים מבין הסופרות הקנדיות המוערכות ביותר, אליס מונרו ומרגרט אטווד, העידו כי למונטגומרי היתה השפעה מכרעת הן על הבנת עצמן כנשים והן על התפתחותן כנשים כותבות. אן שרלי נאלצת לערוך ויתורים משמעותיים תוך כדי מסלול התפתחותה; כך, למשל, בסוף הסיפור היא בוחרת לוותר על לימודים בקולג' על מנת להישאר בבית ולסייע למרילה. עם זאת, אין ספק כי דמותה הייחודית – על שטף דיבורה, עוצמתה וחופש הדמיון שלה – פתחה את הדלת בפני דמויות ספרותיות נשיות רדיקליות יותר, שהפכו את החירות המוגבלת שעמדה לרשותן לחירות טוטלית. נראה כי היורשת הבולטת ביותר שלה קיבלה ממנה לא רק את השיער הג'ינג'י ואת גורל היתמות, אלא גם, ובעיקר, את כוח הדמיון והיצירה: "בילבי" של אסטריד לינדגרן (שהעידה כי "האסופית" היה אחד הספרים האהובים עליה) החזירה לכוחות החיים המרוסנים של אן את עוצמתם הראשונית, הפראית, והפכה אותם לעוצמה נשית כל־יכולה ומשוחררת.
לוסי מוד מונטגומרי - האסופית - ילדה מנומשת
מונטגומרי תיעדה את חייה ביומנים, ונהגה לשרבט בהם שברי רעיונות, תיאורים ודמויות. כך השתמר מידע רב ערך על ספריה ועל כתיבתה. את הבסיס לעלילת "האסופית", כך עולה מהיומנים, שאבה ממקרה שאירע במציאות, שאותו סיכמה במשפט: "זוג מבוגר פונה לבית יתומים בבקשה לאמץ יתום. בטעות – נשלחת אליהם יתומה". ב־1905, כאשר דפדפה במחברתה בחיפוש אחר רעיון לסיפור, נתקלה במשפט הזה, שכתבה עשר שנים קודם לכן, והרגישה שאינה צריכה לחפש יותר: התחלתי לרקום את העלילה, להתוות את הפרקים ולטפח במחשבתי את הגיבורה שלי. הרגשתי שהיא מציאותית מאוד והיא החלה לתפוס מקום בלתי רגיל במחשבתי… כך נולדה בי המחשבה לכתוב עליה ספר, שהרי היה לי כבר רעיון מרכזי ודמות ראשית. התוצאה היתה 'האסופית'".
לוסי מוד מונטגומרי - האסופית - לוח בכיתה

ספרים נוספים באותו סגנון