הרפתקאותיו של האקלברי פין

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
זהו סיפור על קשר מיוחד במינו שנרקם בין נער לבן, שובב ועצמאי בן 12 או 13 – האקלברי פין – לבין עבד שחור, חששן וטוב לב ושמו ג'ים. שניהם נמלטים מחייהם הקשים: האקלברי מנוצל בידי אביו השיכור והאלים, וג'ים חושש שיימכר לבעלים אכזר. מסע המילוט שלהם על נהר המיסיסיפי מזמן להם הרפתקאות אשר מקרבות ביניהם – עניין בלתי רגיל בתקופה שבה מתרחש הסיפור, יותר מ-20 שנה לפני מלחמת האזרחים האמריקנית שהביאה בסופו של דבר לביטול העבדות. המיסיסיפי הוא נהר עצום שחוצה את ארצות-הברית מצפון עד דרום ועובר בשטח של עשר מדינות. הנהר, העיירות לחופיו והטיפוסים שבהן הם התפאורה בסיפור שאותו מספר בגוף ראשון האקלברי פין – האק, בקיצור – וציר מרכזי וחשוב במסע, שכמעט כולו מתנהל ברפסודה שבה הם שטים. האק, שגר אצל דודתו, הוא חברו של טום סויר (גיבור ספר קודם מאת מרק טווין). שניהם זכו במקרה בסכום כסף גדול, שמופקד בידיו של שופט. אביו האלכוהוליסט של האק מנסה להוציא את הכסף מידי האק וכולא אותו בבקתה על חוף הנהר במדינת מיזורי. האק המתוחכם – שלמד כמה טריקים מחברו טום – נמלט מהבקתה תוך שהוא מותיר אחריו סימנים כאילו נרצח. הוא מגיע בסירה לאי באמצע הנהר, שם להפתעתו הוא מוצא את ג'ים, העבד של דודתו. ג'ים ברח כי חשש שהדודה תמכור אותו למדינות הדרום, שבהן היחס לעבדים רע. תחילה האק חושב להסגיר את ג'ים, אבל כשחבורת מחפשים יוצאת לאתר אותם עם כלבים – בגלל הכרזה על פרס גבוה למי שיתפוס את העבד – האק סבור שזה לא מוסרי, מחליט לסייע לג'ים להימלט, ולא אכפת לו גם אם יגיע לגיהינום בגלל זה.

"ניסיתי להסביר לעצמי שאני לא אשם, כי אני לא הברחתי את ג'ים מהבעלים החוקי שלו; אבל זה בכלל לא הועיל, כל פעם המצפון קם ואמר: אבל אתה ידעת שהוא בורח בשיל לצאת חופשי, אתה יכולת לחתור לחוף ולהגיד למישהו"

השניים מתכננים לעבור לעיירה במדינת אילינוי, מעבר לנהר, שם ג'ים יוכל להיות חופשי מעבדות והאק חופשי מאביו. אך תוכניות לחוד ומציאות לחוד. הם לא מוצאים את העיירה, ונסחפים עוד ועוד דרומה – בדיוק בכיוון שבו לא כדאי להם להתקדם. כיוון שיש להם רק רפסודה בלי מנוע, הם נתונים לחסדי הנהר הארוך, הרחב והמתפתל. הנהר מפגיש אותם עם ספינת קיטור טבועה, עם גנבים, עם סכסוך עתיק יומין בין שתי משפחות שנגמר בנקמת דם. שוב ושוב מוצא עצמו האק מגונן על ג'ים: משקר לגביו, מסתיר אותו, מעמיד פנים כי ג'ים חולה במחלה מידבקת, הכול כדי שלא יתפסו אותו. רוב הזמן זה מצליח להם, ומלבד מעשה קונדס אחד שמעולל האק לג'ים ומצער אותו מאוד, הם מבלים בנעימים, מדברים על החיים ועל כישוף, דגים דגי שפמנון, צולים ואוכלים אותם. האק מוצא את עצמו מופתע מהעובדה שכל כך קל וטוב לו בחברת ג'ים. שיא הסיפור מגיע כאשר ג'ים נתפס ונכלא בחווה. העלילה מסתבכת כשמופיע שם טום סויר ורוקם תוכנית מורכבת במידה מוגזמת להצלת ג'ים, תוכנית שמבוססת על ספרי הרפתקאות שקרא. למרבה המזל, בסופו של דבר הכול בא על מקומו בשלום, ג'ים זוכה בחירותו והאק זוכה לחזור לביתו, חופשי מאביו. מאז שראה אור ועד היום נחשב הספר "הרפתקאותיו של האקלברי פין" לאחת הקלאסיקות האמריקניות החשובות והמשפיעות ביותר ולאחת היצירות הגדולות בתולדות הספרות בכלל. זהו סיפור מוּסר מוסווה כסיפור הרפתקאות דינמי ומרגש, והוא מצליח להיות קליל ומצחיק אף שהוא עוסק – במישרין ובעקיפין – בנושאים רציניים כמו עבדות, חירות, מוסר, זכויות אדם בכלל וזכויות הילד בפרט. ארנסט המינגוויי, הסופר האמריקני המהולל זוכה פרס נובל (1963) אמר כי כל הספרות האמריקנית המודרנית מקורה בספר הזה וכי: "שום דבר טוב לא נכתב לפני 'האקלברי פין' או אחריו." הספר "הרפתקאותיו של האקלברי פין" היה אחד הראשונים שנכתב בשפה טבעית ומדוברת ולא רשמית או מצועצעת, כמו מין יומן שהאק מנהל. הסיפור מתובל מפעם לפעם במילות סלנג ובקללות, מה שהרגיז לא מעט אנשי תרבות וכנסייה. ייתכן כי כל הרוגז הזה וההתנגדות לספר נועדו להסוות את ההתנגדות לעמדות השוויוניות המוצגות בו ואת הגזענות שהוא חושף. הספר אכן עמד במרכזם של ויכוחים ואף הוחרם ונאסר לקריאה. הראשונים שהחרימו אותו היו אנשי הספרייה בעיר קונקורד במדינת מסצ'וסטס, שהורידו את הספר מהמדפים מעט אחרי שראה אור. הם מחו על השפה הגסה והלא תקנית שבה משתמש הגיבור, על ידידותו עם אדם שחור ועל סירובו להחזיר רכוש גנוב (כלומר, את ג'ים העבד). אולם גם בתחילת המאה ה-21 נשמעה מחאה נגד הספר דווקא מכיוון ארגונים חברתיים אמריקניים-אפריקניים שיצאו נגד השימוש במילה כושי (nigger) שנחשבת לגזענית.
מארק טווין - האקלברי פין - ספינת קיטור על המיסיסיפי
מארק טווין - האקלברי פין - הקלברי עם מקטרת
מרק טווין טען שמותו יגיע באפריל 1910, וכשנשאל מדוע הוא חושב כך אמר: "נולדתי כשכוכב השביט היילי הופיע בשמי כדור הארץ ב-1835. יודע ובטוח אני שכשיופיע שוב, אני אסתלק מהעולם". וכך באמת היה: ב-20 באפריל 1910 נראה כוכב השביט היילי מכדור הארץ. יום למחרת, ב-21 באפריל, מת הסופר המהולל.

ספרים נוספים באותו סגנון