הרפתקאות הברון מינכהאוזן

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
הכול התחיל עם אדם בשם הירונימוס קרל פרידריך, הברון (פרייהר בתוארו הגרמני) לבית מינכהאוזן ממדינת הנובר בגרמניה. הוא נולד למשפחת אצולה ב-1720, הצטרף לצבא הקיסרות הרוסית, ושירת בגדוד הפרשים בשני קרבות נגד הטורקים עד לפרישתו ב-1760. אז עבר עם אשתו לבית אחוזה והתפרסם בהנובר כמספר של מעשיות מוגזמות ומופלאות על חייו כחייל וכצייד, עד כדי כך שאצילים רבים היו באים להתארח ולשמוע את כזביו המשעשעים. אחד האצילים האלה היה רודולף אריך ראספה – אדם שידו בכול, חוקר מדעי טבע ופילולוגיה מהאוניברסיטאות לייפציג וגטינגן, שהיה גם ספרן לעת מצוא. ראספה קיבץ חלק מסיפוריו של הברון, הוסיף עליהם סיפורים ששמע ממקורות קדומים יותר ופרסם ספר בשם "המדריך לאנשים משעשעים", ללא ציון שמו כמחבר. לאחר מכן שב ופרסם את הספר בשם "מסעותיו הייחודיים, מערכותיו, נסיעותיו והרפתקאותיו של הברון מינכהאוזן, כפי שסופרו מפיו סביב בקבוק יין בהיותו מוקף חברים". ב-1775 הסתבך ראספה עם החוק (ולא בפעם האחרונה) ונאלץ לברוח לאנגליה, שם התפרנס כמומחה למחצבים ולמכרות. בתוך כך כתב מחדש את ספרו באנגלית ב-1785, והפיץ אותו בשתי מהדורות, בהן הזדהה בשמו ככותב הספר. בנוסף על כך כתב ספרים על אבנים טובות ועל ההיסטוריה של האמנות, ולאחר מכן התגלגל לסקוטלנד, שם נאשם בהונאה של מעסיקו. הוא ברח שוב, הפעם לאירלנד, ושם מת ב-1794 עני וחסר כול.

"אנחנו, החתומים מטה מאשרים בזה באופן חגיגי כי כל ההרפתקאות של ידידנו הבאון פון מינכהויזן, המשקרות כאשר תשקרנה בארץ מן הארצות, הן עובדות חיוביות כפשוטן… גוליבר, סינבד, אלדין"

ספרו של ראספה על הברון מינכהאוזן קיבל בינתיים חיים משלו. הוא פורסם בגרסאות שונות על ידי מוציאים לאור שונים וצבר קהל אוהדים. תרגומים שלו החלו לצוץ בצרפת, בספרד ובארצות-הברית. מי שתרגם את הספר בחזרה לגרמנית היה המשורר גוטפריד אוגוסט בירגר. הוא הוסיף לסיפורים אגדות משלו, והספר צבר תאוצה נוספת והפך לפופולרי אף יותר מהגרסה האנגלית. ראספה לא תבע בעלות על התרגום הגרמני, ובירגר נתפש לעיתים כמחברו של הספר – גם בכמה מהתרגומים לעברית. שמועה צצה על כך שהברון בעצמו פגש את בירגר והעניק לו את סיפוריו. ומה היה על הברון? לפי השמועות הוא נפגע עמוקות מפרסום הספר, שבעיניו הפך אותו מגיבור עממי לקריקטורה – שקרן כרוני שסיפוריו ותהילתו נלקחו ממנו. הוא נהיה מריר ומסוגר, והלך לעולמו ב-1979. נראה שסיפור כתיבתו של "הברון מינכהאוזן" היה יכול בקלות להתחרות עם סיפורי הגוזמאות שבספר. ואמנם, יש כאן עלילות רבות ומגוונות, וכולן משעשעות ומופרכות במידה שווה. במסעותיו פוגש הברון חיות טרף מסוכנות, מפליג בימים, יורד בהר געש, מגיע לירח ולקוטב הצפוני, ואפילו פוגש דמויות מהמיתולוגיה הרומית. אחד הסיפורים הפופולריים מספר על סוסו הליטאי של הברון בזמן המלחמה עם הטורקים. הברון רוכב עליו ומסתער קדימה, בלי לשים לב שחלקו האחורי של הסוס נכרת ממנו. לאחר הקרב המוצלח הוא מביא את הסוס לשתות, וכשהסוס שותה בלי הפסק, מסתכל הברון לאחור ורואה שכל המים נשפכים ממנו. מתברר שחלקו האחורי של הסוס המשיך להילחם ועשה שמות בטורקים… לבסוף מחברים את שני החלקים ותופרים אותם זה לזה, לאושרם של הסוס ושל הרוכב. פסל מזרקה של הסוס השותה עומד עד היום בעיר הולדתו של הברון המקורי, בודנוודר. בסיפור מפורסם אחר, צבאו של הברון שם מצור על עיר אחת, ומפקדו שולח אותו לבדוק מה מצב הנצורים מעבר לחומה. חיש קל ניצב הברון ליד אחד התותחים וקופץ על פגז שנורה פנימה. אך בזמן התעופה הוא מתחרט מפחד שיתפסו אותו הנצורים, ולכן הוא קופץ אל פגז שנורה החוצה, וחוזר למחנהו ללא פגע.
רודולף אריך ראספה - הברון מינכהאוזן
"הרפתקאות מינכהאוזן" הוא אולי ספר קליל ומבדר, אך הברון הכזבן נתן את שמו לתסמונת נפשית פסיכיאטרית רצינית. החולים בתסמונת מינכהאוזן מעמידים פני חולים כדי למשוך תשומת לב, אהדה או טיפול רפואי. ביטוי קיצוני יותר של התופעה נקרא "תסמונת מינכהאוזן באמצעות שליח". הסובלים ממנה פוגעים בבני זוגם או בחבריהם כדי שיוכלו לטפל בהם ולהוכיח להם כך את אהבתם.
איך קורה שספר עובר גלגולים רבים כל כך, מחליף מחברים, תוכנו משתנה והוא יוצא לאור על ידי הוצאות שונות? בימינו, כאשר ספר מתפרסם, מופיע בו שם המחבר והוא מעוגן בזכויות יוצרים האוסרות על העתקתו, אבל במאה ה-18 המצב היה שונה. ספרונים משעשעים ו"לא חשובים" כמו סיפוריו של הברון מינכהאוזן לא נתפשו כיצירה ספרותית שיש להגן עליה בזכויות, אלא כהמשך ישיר לסיפורי העם הנמצאים ברשות הכלל. במקרים כאלה לא היה חריג למצוא טקסטים שעובדו, שונו ונדפסו באופן פתוח וללא פיקוח.

ספרים נוספים באותו סגנון