יומנה של נערה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:

יומנה של אנה פרנק, שפורסם בהולנדית בשם "הבית האחורי", ותורגם לעברית בשם "יומנה של נערה", איננו יצירה ספרותית בדיונית, אלא יומן אמיתי שנכתב בזמן מלחמת העולם השנייה. אנה פרנק נולדה ב־ 1929 בפרנקפורט שבגרמניה לאוטו ולאדית פרנק. אחותה הבכורה מרגוט הייתה מבוגרת ממנה בשלוש שנים. עם עליית הנאציזם בגרמניה ב־1933, נמלטה המשפחה היהודית לאמסטרדם שבהולנד, שבה פתח האב סניף של חברת "אוֹפֶּקְטָה" ששיווקה פֶּקְטִין לשימוש בתעשיית המזון.

ביום הולדתה ה־13 קיבלה אנה במתנה ספר בעל דפים חלקים, כריכה משובצת בצבעי אדום־לבן ומנעול המגן על פרטיותה. היא החליטה לרשום בספר את חוויותיה האישיות בצורת מכתבים לחברה דמיונית שאותה כינתה בשם קיטי. הולנד נכבשה על ידי הצבא הגרמני במאי 1940 ומשפחת פרנק החליטה להסתתר מפחד הנאצים. ביולי 1942, כשבועיים בלבד לאחר שאנה קיבלה את היומן, עברה המשפחה למחבוא שהוכן מראש בחלק האחורי של בית משרדים ברחוב פרינסנחראכט 263, שבו שכנה חברת אופקטה. הכניסה לדירת המחבוא הוסתרה מאחורי ארון ספרים מסתובב על ציר, החלונות נצבעו בשחור ונחסמו, וכך הוסתר המחבוא מעיני העולם. בדירה שהו ביחד בני משפחת פרנק, בני משפחת ואן־פלס – הרמן, אוגוסטה ובנם בן ה־16 פטר, וכן פרידריך פפר, רופא שיניים יהודי וחבר של בני הזוג פרנק.

"אני רואה את העולם הולך ונהפך לישימון, אני שומעת את קול הרעם המתקרב, וסופו לקטול גם אותנו. אני חשה את ייסוריהם של מיליוני בני-אדם – ובכל זאת די לי לשאת את עיני לשמיים ומיד אני חוזרת ומאמינה, כי הכול יסתיים בכי טוב, כי גם רעה זו תכלה מן הארץ, ושלום ושלווה ישובו לעולם"

האחראים לשלומם ולביטחונם של שמונת המסתתרים היו שישה מעובדיו של אוטו, ביניהם מיפ חיס ובעלה יאן, חבר המחתרת ההולנדית. אנשי הקשר – שאנה ראתה בהם חבורה של מלאכים שומרים – הביאו למסתתרים חדשות מהעולם וכן מזון, שבימי המלחמה השגתו הייתה משימה קשה ומסוכנת. ביומנה מתארת אנה בסגנונה הרגיש ומלא החיים כשנתיים של חיים משותפים במחבוא, שבו התגוררו בצפיפות ובדוחק שמונה אסירים מרצון. היא חושפת בכנות את רגשותיה ואת הקשיים שהתמודדה איתם. למרות הידיעה שבחוץ צפוי להם גורל איום, החיים בדירת המחבוא לא היו קלים עבור אנה. באחד הקטעים הידועים היא כותבת: "אני רואה אותנו, שמונת הדיירים בבית האחורי, כפיסת שמיים כחולה מוקפת בענני גשם שחורים משחור, העיגול המתוחם שאנחנו נמצאים עליו עדיין בטוח, אבל העננים מתקרבים והולכים, והטבעת המפרידה בינינו לבין הסכנה והחושך התהדקה עד כדי כך, שבמאמצים הנואשים להיחלץ מהסכנה אנו נתקלים זה בזה".
לאנה המתבגרת היו עין חדה, לשון עוקצנית ודעות חריפות על הסובבים אותה. אחדים מדיירי הבית הרגיזו אותה באופן קבוע והיא התקשתה להסתדר איתם. מערכת היחסים שלה עם אמה הייתה קשה לעיתים, והיא ראתה בה אישה קרה ומנוכרת. אחותה מרגוט סימלה עבור אנה את "הילדה הטובה" שאנה בעלת המזג הסוער לא הצליחה להיות בעצמה. בינה לבין פטר הצעיר לבלבה מערכת יחסים רומנטית, שאנה הקדישה לה מחשבה רבה ותהתה אם היא נוצרה רק מכורח הנסיבות שחיברו ביניהם או שהייתה באמת אהבה ראשונה.

בפעם האחרונה כתבה ביומנה ב־1 באוגוסט 1944 בלי לדעת את הבאות. שלושה ימים לאחר מכן נתפסו כל דיירי המסתור ועוזריהם בידי הנאצים, לאחר הלשנה של אדם שזהותו לא נודעה מעולם. הם נשלחו למחנות ההשמדה וחלק מהמסייעים נשלחו לכלא. אנה ומרגוט נלקחו לאושוויץ ומשם הועברו לברגן בלזן. בחורף 1945 נפטרה מרגוט ממחלת הטיפוס שפרצה במחנה, וכמה ימים אחריה נפטרה אנה. הן נקברו בקבר אחים במחנה. לאחר סיום מלחמת העולם השנייה יומנה של אנה ראה אור, זכה לתהודה אדירה והפך לרב־מכר בינלאומי. היומן נחשב ליצירה האישית הפופולרית ביותר הנוגעת לתקופת השואה. סגנונה הספרותי של אנה זכה לשבחים וסייע במאבק נגד מכחישי השואה. מיליוני אנשים ברחבי העולם הזדהו עם החוויות שתיארה מנקודת מבטה כנערה מתבגרת.
על פי נתוני מוזיאון בית אנה פרנק נמכרו (נכון לשנת 2010) לא פחות מ־33 מיליון עותקים של הספר ב־75 שפות. זהו רב־המכר הגדול ביותר בשפה ההולנדית והיומן האישי הנמכר ביותר בכל הזמנים. הוא זכה לעיבודים רבים לתיאטרון, לקולנוע ואפילו לקומיקס. אנה פרנק הפכה לסמל של קורבנות הנאצים ואולי לנערה המפורסמת בעולם.

אנה פרנק - יומנה של נערה - היומן

מלחמת העולם השנייה נחשבת לאחת התקופות האפלות בהיסטוריה האנושית – אולי האפלה מכולן. היו אלו ימים שבהם הרוע האנושי ורדיפת האדם לא ידעו גבולות. יומנה של אנה פרנק הוא קרן אור קטנה בחשכה של התקופה. על כישרונה הספרותי של אנה נערכו דיונים רבים. אין ספק שהייתה כותבת מחוננת. האם ברבות הימים הייתה הופכת לסופרת ידועה? האם היצירות שלה היו זוכות לפרסום אדיר לולא גורלה הטרגי? אלה שאלות שאין להן מענה. אולם יומנה אינו רק יצירה ספרותית, אלא קול שמאפיין תקופה, ועל רקע התקופה הוא זוהר באורו המיוחד. כשלושה שבועות לפני מאסרה, כתבה אנה ביומנה: "על אף הכול עודני מאמינה, כי יצר האדם טוב בליבו פנימה".

אנה פרנק - יומנה של נערה - עליית גג

אחרי הפשיטה הגרמנית על המחבוא, הגיעה למקום מיפ חיס שאספה לביתה ניירות שונים שהדיירים הותירו מאחוריהם. ביניהם היה יומנה של אנה. כאשר אביה של אנה חזר לאמסטרדם בסיום המלחמה, נתנה לו חיס את יומנה של בתו. אוטו פרנק מתאר באוטוביוגרפיה שלו את החוויה המרגשת והמטלטלת שעברה עליו כשקרא לראשונה את יומנה של בתו המנוחה ונחשף לעולמה הפנימי המורכב. הוא הקדיש את חייו לפרסום יומנה של אנה ולהנצחת זכרה.

ספרים נוספים באותו סגנון