מיילו בממלכת החוכמה

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:

גיבור הספר, מיילו, הוא ילד רגיל מהסוג המוכר לכולנו: "כשהיה בבית הספר השתוקק להיות בחוץ, וכשהיה בחוץ השתוקק להיות בפנים (…) כשהיה במקום אחד רצה להיות במקום אחר, וכשהגיע לשם לא הבין מדוע טרח. דבר לא עניין אותו – ובפרט דברים שהיו צריכים לעניין אותו". נשמע מוכר? "'כמעט הכול נראה לי בזבוז זמן,' אמר לעצמו יום אחד כשצעד עגמומי מבית הספר. 'אני לא מבין מה הטעם לפתור תרגילים מיותרים, או לחסר צנונים מצנוניות, או לדעת איפה נמצאת אתיופיה, או איך לאיית פברואר.' ומכיוון שאיש לא טרח להסביר לו אחרת, ראה בכל תהליך החיפוש אחר יֶדע בזבוז זמן מוחלט". אבל ביום שבו מתחיל הספר (וגם נגמר!) מיילו מוצא בחדרו חבילה גדולה ללא שם השולח. בתוכה יש שער אַגרָה משונה (זהו ה-tollbooth, שהעניק לספר את שמו במקור) "להרכבה ביתית קלה ופשוטה, לשימושם של מי שמעולם לא תיירו בארצות שמֵעֵבֶר" וגם תמרורים, מטבעות לכבישי אגרה, מפת דרכים וספר חוקים ותקנות. מיילו מרכיב את השער, מתיישב במכונית הצעצוע שלו, מכניס מטבע – ונכנס מייד לעולם אחר, שבו הוא עובר במכוניתו הקטנה באתרים מופלאים בעלי שמות כמו 'ציפיות', 'עצלתיים', 'בּוּרוּת' ו'ים הידע'. ציפיות, למשל, "זה המקום שחייבים לעבור בו בדרך לאן שרוצים להגיע, ויש כמובן מי שאף פעם לא מגיעים מעבר לציפיות". בעצלתיים "אף פעם לא קורה שום דבר", ואילו במילונופוליס מוכרים וקונים מילים. כאשר מיילו עומד שם למשפט אחרי שגרם לבלגן, ומבקש מהשופט הזועף "משפט קצר, בבקשה", אומר לו השופט: "מה דעתך על 'לֵך'? זה המשפט הכי קצר שאני מכיר".

"לא מעניין אותנו להיות הגיוניים; זה לא התפקיד שלנו,"גער הראשון. "וחוץ מזה," הסביר השני, "מילה אחת טובה בדיוק כמו חברתה, למה לא להשתמש בכולן?"

כך, במסע שמתחיל בתוך חדר הילדים במכונית צעצוע, נפתחת אחת ההרפתקאות המרנינות והמקסימות ביותר בספרות הילדים של המאה ה-20. מיילו וחבריו מושלכים לכלא ופוגשים את המכשפה הטובה קדרוּתא חלושֵעס, שמדריכה אותם איך להגיע (במסע מפרך ורב סכנות) אל הנסיכות הגוֹלוֹת כפתור ופרח – ואז ישוב הכול לתיקונו. במקום ושמו 'נקודת-מבט' הם פוגשים בילד שמרחף באוויר וצומח כלפי מטה, עד שרגליו יגיעו לאדמה, כמו כל משפחתו, כדי שיוכלו לראות את הדברים מאותה זווית. הילד עצמו רואה מה נמצא מאחורי הדברים, ומשפחתו עוזרת לו בכל השאר: "אבא שלי רואה את מחצית הכוס המלאה, אימא שלי רואה את מחצית הכוס הריקה, אח שלי רואה חשבון, דודה שלי רואה את הצד השני של כל מטבע, אחותי הקטנה רואה מתחת לפני השטח (…) ומה שהיא לא מצליחה לראות נמצא מתחת לכל ביקורת". וזה רק קצה הקרחון של ההברקות המילוליות והפילוסופיות בספר, שמצליח להעביר לקוראיו שלל תובנות נפלאות וחכמות בעזרת שנינות, הומור ודמיון פרוע. כפי שניכר מן הציטוטים שלמעלה, הטקסט מציב אתגרים לא פשוטים למתרגמיו – ומענג להיווכח בפתרונות המעולים שמצאו שני המתרגמים לעברית, אוריאל אופק (שקרא לספר "המגדל הפורח באוויר") ויניב פרקש. האם יצליחו מיילו וחבריו לגבור על השדים, הענקים והמפלצות בדרכם להציל את הנסיכות כפתור ופרח, ולהשיב לממלכת החוכמה את האושר והשלווה? המבקרים השוו את הספר ל"הרוח בערבי הנחל" ול"אליס בארץ הפלאות" בזכות הדמיון הפרוע, ההומור וההרפתקאות – ובזכות סגנון הכתיבה המחוכם, השובה עד היום את ליבם של ילדים ושל מבוגרים כאחד.

נורטון גwסטר - מיילו בממלכת החכמה - ילד נוסע באוטו קטן

גם בגרסותיו המאוחרות, הספר מעוטר באיורי דיו ועיפרון בשחור-לבן מעשה ידיו של צייר הקומיקס ג'ולז פייפר. נורטון ג'סטר פגש בו יום אחד כשיצא לזרוק את הזבל, והשניים התיידדו. כעבור כחצי שנה שכרו דירה בניו-יורק יחד עם חבר נוסף, וג'סטר נהג לבצע תעלולים ומתיחות על חשבונו של פייפר, שהתגורר קומה מתחתיו. כאשר כתב את "מיילו בממלכת החוכמה" נהג ג'סטר להתהלך בחדרו ללא הרף, וקול צעדיו – שנשמע היטב מעל ראשו של פייפר ועורר את סקרנותו – גרם לו לבדוק מה זומם ידידו הסופר, והשאר הוא היסטוריה. הטקסט השנון בספר הציב לצייר אתגרים לא פשוטים; נסו אתם לאייר את המשפט "אחד גבוה, אחד שמן, והשלישי כמו השניים הקודמים"…

ספרים נוספים באותו סגנון