מסעי גוליבר

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
ג'ונתן סוויפט לא תכנן לקרוא לספרו "מסעי גוליבר". המהדורה הראשונה של הספר נקראה "מסעות אל כמה אומות מרוחקות של העולם". סוויפט גם לא תכנן ששמו יתפרסם ככותב הספר, וכתב בשם עט, מפני שחשש מהתגובות לביקורת הנוקבת בספר על השלטון ועל החברה. הוא בוודאי לא תכנן שספרו יתקבל בהערכה כפי שזכה לה מאנשי אותה חברה, יזכה מיידית לפופולריות רבה, יעבור לאגף ספרות הילדים והנוער באמצעות עיבודים שנטלו ממנו את משמעויותיו המקוריות וייכנס לקאנון הספרותי. ארבעת חלקי הספר המקורי נכתבו כסאטירה, והם מאירים את פניה השונות של חברת בני האדם באור ביקורתי ובאמצעות הומור. לצד ההומור והסאטירה, סוויפט הקפיד לשוות אמינות לעלילה ולדמויות, כדי שיהיה ברור כי לא מדובר בסיפור פנטסיה בלבד. כותרת המשנה של הספר המקורי טוענת כי הספר נכתב על ידי "לֶמְיוּאֶל גוליבר, תחילה מנתח ואז קפטן של מספר ספינות", והספר עצמו נפתח עם שני מכתבים, שבהם הסופר מוצג כמי שמספר את סיפור מסעותיו בחלקי עולם רחוקים, לאחר שהשתכנע לתת את כתביו לפרסום. כך הספר נפתח במסגרת של יומן מסעות טיפוסי לאותה תקופה. חלקו הראשון של הספר הוא המוכר לנו ביותר, מאחר שנכתבו לו עיבודים רבים לילדים. בחלק זה גוליבר מגיע לחופי ליליפוט אחרי שספינתו נטרפה, בורח לממלכת בְּלֶפוּסְקוּ אחרי שהסתבך בצרות בארץ ליליפוט, ובסופו של דבר שב לאנגליה. גוליבר מתאר את תושבי ליליפוט כיצורים אנושיים, וההבדל היחיד שהוא מציין נוגע לגובהם – שאינו מגיע לכדי שישה אינצ'ים (כ-15 ס"מ). מלבד גובהם אין כל פרט אחר המאפיין אותם כשונים מבני אדם רגילים. עיקרון זה מאפשר השלכה של הסיפור שכתב סוויפט על החברה: אין מדובר ביצורים אגדיים, מעולם הפנטסיה, בארץ רחוקה וזרה – אלא בחברה שסוויפט להעביר עליה ביקורת באמצעות הסאטירה. הסיבות המופרכות למלחמה הן דוגמה לסאטירה הביקורתית שבספר. מלחמת האחים בין תושבי ארץ ליליפוט נובעת מוויכוח בין שני פלגים בעם על גובה עקבי הנעליים שלהם, ואילו המלחמה בין ארץ ליליפוט לממלכת בלפוסקו נובעת מוויכוח בליליפוט על האופן בו יש לבקע ביצים, אחרי שהמלך קבע כי יש לעשות זאת אך ורק מצידן החד ולא מצידן הקהה. 11 אלף איש מעדיפים למות במלחמות ובמרידות מאשר להסכים לגזירה, ורבים גולים לממלכת בלפוסקו, שמעניקה להם מקלט. בעקבות זאת, במלחמה שפורצת בין ממלכת בלפוסקו לארץ ליליפוט נהרגים למעלה מ-30 אלף ימאים וחיילים.

"הייתי מוטל על גבי וניסיתי להתרומם, אבל התברר לי שאני תקוע במקומי. אפילו את הראש לא הצלחתי להזיז. דומה היה שמאות חוטים מרתקים אותי לקרקע"

סוויפט מאפשר לקוראים להבין את הביקורת מתוך המתואר ואינו כופה אותה עליהם. גוליבר כמספר וכאדם אינו מוחה על עצם ההצדקה שיש בסיבות האלה ליציאה למלחמה ולשפיכות הדמים הנוראה. הוא נדרש לשתף פעולה עם המלך, אך חושב שכאדם זר שאינו תושב המקום, הוא אינו אמור להתערב. בחלקו השני של הספר מגיע גוליבר לממלכת בְּרוֹבְּדִינְגְנַאג, שתושביה ענקים. גם חלק זה זכה לעיבודים לא מעטים לילדים. בחלקו השלישי של הספר נקלע גוליבר לארצות שונות, בין השאר לאי לַאפּוּטָה שתושביו מדענים חסרי תועלת, לארצם הקודרת של בני-אלמוות ואפילו ליפן. בחלק הרביעי הוא מגיע לארץ שבה הסוסים הבולטים בתבונתם ובתרבותם, ובני האדם מתוארים כנחותים. הסאטירה בספר הושמטה בעיבודים לילדים, שהתאימו את הסיפור למודל האגדה והמעשייה או למודל סיפור ההרפתקה, וברוב המקרים דילגו לחלוטין על החלקים האחרונים של הספר. בתחילה קראו את הספר בנוסחים שונים מבוגרים וגם ילדים ובני נוער, אך במאה ה-19 הספר הפך לקלסיקה של ספרות הילדים בנוסחיו המקוצרים, שממשיכים להיקרא עד היום. בספרות המבוגרים אמנם אבד מעמדו של הספר כטקסט חי, אך הוא הפך לחלק מן המטען התרבותי-ספרותי ונכלל בקאנון הספרותי. חשיבותה של היצירה נעוצה במשמעות הרלוונטית שלה לאורך כל התקופות: הסאטירה על השלטון, על הצביעות ועל השחיתות של השלטון ושל החברה, על מדענים, על שיטות חינוך מופרכות וכן הלאה. כמו כן, היצירה מצטיינת באיכויות ספרותיות ובשילוב המורכב והמתוחכם של ז'אנרים שונים (יומן מסעות, סאטירה, הרפתקה, פנטסיה ועוד), שמייחד יצירה זו ומאפשר כתיבה בדגמים אלה וחשיפת נושאים שהיו בגדר טאבו או נחשבו לא חינוכיים לילדים.
מסעי גוליבר
כמו ברוב התקופות, גם בתקופה זו היו מאבקים פוליטיים רבים בממלכה האנגלית. ג'ונתן סוויפט צפה בפוליטיקה הפנימית בממשלה ובחצר המלוכה, ואף היה מעורב בה ויצא נגדה באמצעות כתיבת עלונים וספרים, ש"מסעי גוליבר" הוא הידוע והמעמיק שבהם. סוויפט חזה גם בעוני וברעב של העם האירי תחת הדיכוי הבריטי באותה תקופה. למרות מוצאו האנגלי, כתב סוויפט רבות על סבלו של העם האירי, כולל מאמר ציני-סאטירי בשם "הצעה צנועה", שהציע למכור ילדים אירים עניים למאכל וכך לפתור את בעיות העוני והרעב גם יחד.
ביצירה המקורית, בחלק המתאר את שהותו של גוליבר בארץ ליליפוט, מסופר כי גוליבר מכבה את השריפה שפרצה בארמון המלכות באמצעות "כיבוי צופי": הוא משתין על הארמון, ומאחר ששתה יין רב בלילה שלפני כן ומפאת גודלו, הוא מצליח לכבות כך את השריפה. פתרון זה נחשב "לא חינוכי" בעיני המעבדים, שהשמיטו קטע זה, או שלחו את גוליבר עם כובעו לים, שם מילא את הכובע במים וכך כיבה את השריפה.

ספרים נוספים באותו סגנון