סיפורו של דוקטור דוליטל

ואכן, תכונתו הנפלאה ביותר של גיבור הספר היא טוב ליבו – שיחד עם אופיו הנוח ומסירותו לבעלי חיים יוצרים דמות מלבבת ויוצאת דופן, שכולנו היינו שמחים להכיר – מין אבא טוב ומיטיב, שאינו מסוגל להגיד 'לא', כי ליבו אינו נותן לו לסרב למי שנמצא במצוקה – גם אם הדבר כרוך באי נוחות משמעותית בשבילו, עד כדי שינוי מפליג לרעה באורח חייו. מעמדו של דוקטור דוליטל שווה לגמרי לזה של חבורת החיות שלו: הוא מכבד אותן כפי שהן מכבדות אותו, לומד מהן, מקשיב להן ומציית להן ללא עוררין בתחומי מומחיותן, בדיוק כפי שהן נוהגות כלפיו – הכול מתוך חירות, שוויון ואחווה. מדוע בחר לופטינג לכנות את גיבורו בשם "דוליטל" – שם משפחה נפוץ באנגליה, שפירושו "לעשות מעט", Do little? בדיעבד נדמה כי בשם זה טמון המפתח להבנת הפילוסופיה של הדוקטור. הרי חרף מעלליו המדהימים, הוא עצמו כמעט אינו יוזם דבר – הדברים פשוט קורים לו, והוא פועל בהתאם לנסיבות. הוא גם אינו מנסה להתנגד לדברים, אלא רק מגיב למה שקורה – לרוב במשיכת כתפיים, בהרמת גבות או ביציאה לגינה. אין לו מושג איך לנהל את חייו, ואלמלא דאגו לו החיות, מן הסתם היה גווע ברעב. הוא פשוט זורם עם החיים, מתנגד לכל סוג של אלימות ומיטיב עם הזקוקים לו. שנים לאחר מותו, בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20, כאשר התעוררה המודעות לזכויות השחורים בארצות-הברית, הואשם לופטינג בגזענות בגלל דמותו הנלעגת של הנסיך האפריקאי בומפו, כפי שתוארה בספר. בספרי ההמשך מתברר אמנם שבומפו הוא בוגר אוניברסיטה, וניכר שהסופר דווקא חיבב אותו, אבל במהדורות המעודכנות שונו הקטעים המלגלגים על הנסיך (ויש אומרים שהגרסה ה"מתוקנת" הרבה פחות משעשעת). לופטינג אולי חזה תרחישים כאלה, כאשר הבליע בספרו לא מעט ביקורת כלפי בעל החיים ההולך על שתיים. ההומור המיוחד שלו מתאפיין בלשון המעטה – שימוש במילים מועטות ומעודנות כדי לבטא מסר חריף או בוטה – סגנון שנחשב אופייני לבריטים, עד היום. במשך השנים יצאו עיבודים מקוצרים רבים לספרי דוליטל השונים.