עלובי החיים

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
קשה לשער מה הייתה תגובתו של ויקטור הוגו אילו נודע לו שספרו "עלובי החיים" יהפוך מאה שנים לאחר מותו למחזמר מצליח. מצד אחד, הוגו ראה ב"עלובי החיים" את אחת מפסגות יצירתו, רומן שטומן בחובו רעיונות כבירים על מוסר ועל צדק ועל כוחה של תקווה, ולכן אולי היה חושב שמחזמר הוא לאו דווקא הדרך הראויה להציג את מסריו. מצד שני, הוא היה ודאי שמח לשמוע שמיליוני בני אדם בכל העולם ממשיכים להתרגש גם במאה ה-21 מסיפורו של ז'אן וַלְז'אן, הגיבור הבלתי נשכח של ספרו. 20 שנה ארכה כתיבתו של "עלובי החיים", שראה אור ב-1862, ושהוגו עצמו הגדיר אותו כספר העוסק ב"התקדמות מרע לטוב, מעוול לצדק, משקר לאמת, מאפלה לאור יום". במרכז היצירה עומד, כאמור, ז'אן ולז'אן, שבתחילת הספר מרַצֶה עונש מאסר על גניבת לחם – לחם שנאלץ לגנוב מרוב רעב. בתום 19 שנים בכלא, ולז'אן משתחרר ומתארח בביתו של איש כנסייה טוב לב. במצוקתו הרבה, ולז'אן גונב מאיש הכנסייה כלֵי כסף, אך הלה משיב לו טובה תחת רעה ולא מסגיר אותו למשטרה. ולז'אן הנרגש גומר אומר לעשות מעתה רק טוב. בזהות בדויה הוא מאמץ את קוֹזֶט, ילדה יתומה ואומללה שאת אימה המנוחה הוא הכיר, ומגדל אותה כבתו עד לבגרותה, אז היא פוגשת את הסטודנט הצעיר מריוּס והשניים מתאהבים. בכל אותו זמן רודף אחריו ז'אבֶר, איש משטרה חסר לב, שנחוש לתפוס את הפושע שהפר את תנאי שחרורו ונמלט מידיו לפני שנים רבות כל כך. הוגו כבר היה סופר מפורסם כש"עלובי החיים" ראה אור, והספר נמכר באלפי עותקים כבר ביום הראשון לפרסומו. הקהל הצרפתי נפעם מהיצירה רחבת הממדים, שמתחה ביקורת קשה על מערכת הצדק והענישה בצרפת, ותיארה בחמלה ובאהדה את העניים והמקופחים, ואת גורלם של אלה שחוו את התהפוכות הפוליטיות המטלטלות בצרפת במחצית הראשונה של המאה ה-19. בימי חייו של הוגו היו פערים עצומים בין בעלי הממון לבין חסרי האמצעים, אותם עלובי חיים שהוגו הקדיש להם את ספרו. בצרפת של אותם ימים לא היו די מקומות עבודה, ורבים איבדו בשל כך את ביתם ואת כל כספם. רבים מהם, שחטאם היחיד היה עוני או נכות, מצאו את עצמם בבתי הכלא, ושם חיו בתנאים מחרידים, בצינוקים חשוכים ומוכי חולדות, בעודם ישנים על דרגשים חשופים וסובלים מקור ומרעב.

"באביב של שנת 1832 הייתה פריז מוכנה להתלקחות ולמרידה; וזאת אף על פי שמגפת הכולרה ציננה זה שלושה חודשים את הרוחות. כפי שכבר אמרנו, עיר גדולה דומה לתותח; כשהוא טעון, די בניצוץ לשלח את הפגז"

הוגו, שמלבד היותו סופר ומשורר היה גם מדינאי והוגה דעות, חש חובה להשמיע את קולם של החלכאים והנדכאים הללו. יש האומרים שבכך הוא גם ביקש גאולה לעצמו, שכן התייסר על כך שבתקופת צעירותו היה אדיש לגורלם של בני העם הפשוטים. "עלובי החיים" היה בשבילו לא רק אפשרות לגאולה, אלא גם הצהרת אהבה וגעגועים לפריז, עירו האהובה, שאותה נאלץ לנטוש כשיצא לגלות ארוכה. במהלך השנים ראה הספר אור בעולם כולו באינספור מהדורות. במהלך המאה ה-20 הוא החל להיחשב לספר שמתאים לבני נוער, בשל עלילתו החזקה, דמויותיו הכובשות ומסריו הברורים בדבר צדק, אהבה וערכים – מאפיינים שנחשבו מתאימים לקוראים צעירים. בארצות רבות, ובהן ישראל, הוא התפרסם בגרסה מקוצרת שמתאימה יותר לילדים, ושהושמטו ממנה קטעים שנתפשו כתיאוריים או כפילוסופיים יתר על המידה. הרעיון המרכזי ב"עלובי החיים" הוא שכל אזרח חשוב לקיומה של חברה בריאה, ושעל כל אזרח מוטלת החובה לדאוג לחבריו. הוגו מראה לנו כיצד אפילו מעשה יחיד של חסד יכול לגאול את העולם, ובכך מעניק לאנושות כולה תקווה. בספר כותב הוגו ש"המאה ה-19 היא גדולה, אבל המאה ה-20 תהיה מאושרת". כיום, במאה ה-21, לא בטוח שנבואתו התגשמה, אך על פי צוואתו הרוחנית, כבני אנוש חובה עלינו להמשיך למחות נגד עוולות ולהמשיך לשמר את התקווה.
עם פרסומו זכה "עלובי החיים" לתגובות צוננות ביותר מצד הביקורת. המבקר של 'לֶה מוֹנד' – עד היום אחד העיתונים החשובים בצרפת – כתב ש"אי אפשר שלא להיתקף גועל" לנוכח האהדה שהספר מביע למחאות פוליטיות; הסופר הנודע גוסטב פְלוֹבֶּר כתב שהספר ילדותי ושהדמויות בו שטוחות וסטריאוטיפיות; הסופרת ז'ורז' סאנד טענה שהספר "נוצרי מדי"; ואילו הכנסייה הקתולית אסרה על פרסומו בשל רעיונותיו הסוציאליסטיים; המשורר שארל בּוֹדלֶר פסק שהספר "נתעב וכושל". כידוע, הביקורות לא מנעו את הצלחתו האדירה של הספר בקרב הקהל, ומייד עם צאתו לאור הוא תורגם לשפות רבות. כשהתפרסם הספר באנגליה, היה הוגו סקרן לדעת איך התקבל בקרב הקהל שם. הוא שלח למו"ל שלו מברק ובו תו אחד: "?" ועליו קיבל את התשובה: "!"

ספרים נוספים באותו סגנון