דמדומים

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:

התפוח האדום כדם שנבחר לעטיפת הספר, אחוז בכפות ידיים חיוורות מאוד, הוא רמז ברור לזיהוי הפופולרי של פרי עץ הדעת המקראי האסור. הציטוט הרלבנטי מספר בראשית מקדים את פתיחת העלילה: "ומעץ הדעת טוב ורע לא תאכל ממנו, כי ביום אוכלך ממנו מות תמות" (בראשית, ב', 17). בספר הפנטסיה "דמדומים" נבחנות מחדש הנחות יסוד מהאמונה היהודית-נוצרית בנוגע לשאלות של חיים ומוות, גורל, ידיעה ובחירה חופשית. הספר, ראשון בין ארבעה בסאגה שראתה אור בשנים 2008-2005, וסדרת הסרטים שבאו בהמשך, עוסק באהבה בלתי אפשרית בין הנערה האנושית איזבלה (בלה) לבין נער מסתורי בשם אדוארד, הלומד איתה בבית הספר. מאחורי חזותו הנערית של אדוארד מסתתר מי שלמעשה נולד במאה הקודמת, ב-1901, ושעל ערש דווי, כאשר גסס משפעת ספרדית ב-1918, "ניצל" על ידי ערפד מיתולוגי ונהפך גם הוא לערפד. על אדוארד ובני מינו ניתן לומר כי טעמו משילוב מוזר ומעוות של פירות עץ הדעת, עץ החיים ועץ המוות. הם מחזיקים ביכולות ובתובנות שמעל לבינתם של בני אנוש, אך אף שעברו אל מחוזות המוות, הם עדיין כאן, בינינו, ויישארו פה הרבה אחרי שהאנשים שמכירים אותם יחלפו מהעולם. "דמדומים" הוא רומן לצעירים, שנחל הצלחה מסחררת כאשר ראה אור. יש הרואים בו יצירה פורצת דרך בספרות המיועדת ל-Young Adults, מבוגרים-צעירים, פלח בשוק הספרים, שידוע כי אחוז ניכר מקוראיו עבר מזמן את גבולות הגיל הכרונולוגי והם מבוגרים, גם אם צעירים ברוחם. הסיפור עוקב אחרי החלטתה של בלה לעבור מהעיר פניקס שטופת השמש אל העיירה המעוננת רוב ימות השנה פורקס, שבה מתגורר אביה צ'רלי. כמו אימה, שנמלטה איתה מפורקס כשהייתה עדיין ילדה צעירה, גם בלה נרתעת מהמקום. קבלת הפנים מפתיעה אותה לטובה: המכונית שקנה לה אביה מוצאת חן בעיניה, היא משתלבת היטב מבחינה חברתית והטבע הסובב אותה יפהפה. כל אלה אינם משתווים להתאהבותה המיידית באדוארד קאלן, הבאה לידי ביטוי בתשוקה עזה ובמשיכה פיזית, ומתגלה עד מהרה כרגש הדדי. אדוארד מתנהג בצורה מוזרה משום שדחפיו הרצחניים מתנגשים עם אהבתו הבלתי צפויה לבת אנוש.

"בן כמה אתה?" "שבע-עשרה," ענה מיד. "וכמה זמן אתה כבר בן שבע-עשרה?" שפתיו התעוותו כשהסתכל על הכביש. "זמן מה," הודה לבסוף"

אדוארד הוא בן למשפחה חריגה בנוף המקומי. בעיני תושבי העיירה, שאינם מודעים למהות האמיתית שלו ושל בני משפחתו, בולט יופיים ה"בלתי אנושי". אב המשפחה, ד"ר קארלייל קאלן, משמש רופא מנתח בבית חולים והוא אחד מעמודי התווך של הקהילה. שאר בני המשפחה שומרים על ריחוק ומסתורין, בעיקר כדי לאפשר את הדיבר הראשון של אב המשפחה: להימנע מהרג בני אדם. בכותבה על עולם הערפדים נכנסה הסופרת סטפני מאייר אל ז'אנר עמוס. ספריה נבדלים מיצירות אחרות בכך שניסתה לאפשר קיום של ערפדים טובים. גיבוריה מעידים על עצמם בהומור מורבידי כי הם "ערפדים צמחוניים", הניזונים מבעלי חיים ולא מבני אדם. הכרעת החיות בקרבות רצחניים ואלימים מאוד, ושתיית דמן, מצליחות לעמעם את תשוקותיהם הקמאיות של בני משפחת הערפדים לדם אדם. אדוארד מתואר כגיבור-על. לצד יכולותיו האנושיות המוגברות, כגון כושרו הפיזי הפנומנלי, הוא מסוגל לקרוא מחשבות ולהימנע כליל מנשימה. הניסיון ליישב בין הרצחנות הערפדית לבין עקרונות אתיים לכאורה אינו פשוט. אדוארד מספר כי בעבר מרד באביו המאמץ ויוצרו-הערפדי קארלייל כאשר שקע במסע הרג ושתה מדמם של אנשים רבים. לדבריו, הקפיד על תזונה מהנחותים שבבני האדם, וחיסל רק אנסים ורוצחים בפוטנציה. הפתרון הזה מאפשר לאדוארד לפעול כערפד מבלי שיעורר בקוראים דחייה עמוקה, אך הוא מאיים להוביל אל מדרון אתי חלקלק שבקצהו השלמה עם הרג ככלי לגיטימי. ככלל, ההיקסמות מיופיים ומשלמותם של הערפדים ומאתוס "ברירת החזקים" עוברת כחוט השני לאורך הספר. הערפדים עונים על אידיאל העל-אדם, כמעין דגמים משופרים של בני האדם הפגומים מעצם בריאתם. "דמדומים" טובל במימיה של ספרות הפנטסיה, אך הצעדים שעושה מאייר לטיהור גיבוריה כרוכים בהאנשתם דווקא. כך הם מצליחים להתחבב על בלה, זו שבתחילת הספר מתעלפת למראה כמה טיפות דם, ולקראת סופו מוכנה, ואולי אף כמהה, לכאב שיתלווה לשתיית דמה שלה. מאייר מתארת עולם מסעיר וחושני – שבולטים בו במיוחד חושי הריח והטעם – המתקיים במקביל לעולמנו הרגיל והבנאלי, אך ספרה אינו חורג ממסגרתו הפוריטנית. אדוארד מצליח להתגבר על תשוקתו לשתות את דמה של בלה, אך הוא מסביר לה בפסקנות (גם אם בשפה נקייה ומרומזת) כי לעולם לא יוכלו לקיים יחסי מין, מחשש שיאבד את שליטתו העצמית. יחסיהם כמו מעלים כך על נס את ערך הבתולים המקודשים. באופן פרדוקסלי, ייתכן כי תיעול הדחפים המיניים לדחפים אלימים הוא שאפשֵר ל"דמדומים", שיש בו תיאורי הרג ואכזריות אך אפילו לא סצנת מין אחת, להפוך לרב-מכר כה מצליח באמריקה. ואולי הייתה זו העובדה שהספר עוסק בנושאים המעניינים צעירים ומבוגרים כאחד: משיכה, זוגיות ויצר ההרס הטבוע בכל מערכת יחסים מרגע לידתה.

סטפני מאייר - דמדומים - איש זאב
סטפני מאייר - דמדומים - ערפד

יש המוצאים בדמותה של בלה, שבשלב מסוים מכונה בל, כגיבורת האגדה "היפה והחיה", מאפיינים אנטי פמיניסטיים. ואכן, מרגע שהיא קושרת את גורלה בדמותו של אדוארד, לא רק שהיא נזקקת להגנתו מפני תאונות הניטחות עליה מכל עבר, אלא גם תלויה ברצונו הטוב שלא לפגוע בה. ביחסיהם ניתן למצוא מאפיינים של מרות ושל אלימות כבושה. מאייר טענה בתגובה כי ההבדלים בין השניים נובעים מהפער בין העולם האנושי לזה הערפדי, ואינם נוגעים לשאלות של מגדר.

ספרים נוספים באותו סגנון