פנג הלבן

Share on facebook
Share on twitter
Share on whatsapp
Share on email
Share on print
מדינה:
שנה:
ז'אנרים:
הערך מאת:
"פנג הלבן", שכתב הסופר האמריקאי ג'ק לונדון ופורסם ב- 1906, הוא סיפור התבגרות. אך זה אינו סיפור רגיל: הגיבור שלו הוא זאב שגדל בערבות הקרח של צפון-מערב קנדה, והספר עוקב אחרי חייו והישרדותו כגור וכזאב צעיר. יתרה מכך, הספר מעמיד במרכזו דמות שאת תכונותיה המרכזיות אפשר לתרגם למהות אנושית. על אף ש"פנג הלבן" אינו משל, הוא מתאר את סיפור חייה של חיית פרא שמתנהגת כמו בריון אנושי, ולא של דמות טובה ומיטיבה. הסיפור מתעכב על הנסיבות שהובילו לעיצוב אופיו הקשוח והאכזרי של הזאב – וגם כיצד הוא משתחרר לבסוף מהאלימות שנטבעה בו והופך לדמות מסורה, דואגת ואכפתית. הרומן נפתח במסעם של שני גברים לאורך שממת השלג הקפואה, עם כלביהם הקשורים למזחלת. להקת זאבים רעבים עוקבת אחריהם בסבלנות וטורפת בהדרגה את הכלבים, וגם את אחד הגברים. הגבר האחר ניצל ברגע האחרון. סצינת הפתיחה של הרומן מציגה זאבה ערמומית ואכזרית, שמפתה את הכלבים להתרחק בלילה מהמחנה, כדי שחבריה ללהקה יטרפו אותם. זו אימו של פנג הלבן. הזאבה ממליטה חמישה גורים במערה קטנה, אך אֶחָיו של פנג הלבן אינם עומדים בקור וברעב. הגור הצעיר יוצא בהדרגה מהחמימות של המערה הבטוחה אל העולם שמעבר לה: מרחב קפוא ופראי של מחסור פיזי ורגשי; עולם של אימה ומוות האורבים בכל פינה. הוא בוחן את העולם ולומד את כלליו: מי הוא הקורבן האפשרי וממה צריך להישמר. "הוא החל להבחין בין דברים חיים לדוממים," כותב לונדון, "והוא ידע שעליו להיזהר מן הדברים החיים. עליו לצפות לבלתי צפוי ולהתכונן לקראתו." הגור לומד להיות ערמומי, נחוש וזהיר. הוא לומד את החוק הנורא: "אכול, או שיאכלו אותך".

"מטרת החיים היתה בשר. החיים עצמם היו בשר. החיים חיו זה על זה. היו טורפים ונטרפים. החוק היה כזה: אכול או היאכל"

מפגש בין פנג הלבן ואימו לבין קבוצה של אינדיאנים מחלץ את השניים מהטבע הפראי אל עולם אכזר לא פחות, עולמם של בני האדם. אימו של פנג הלבן היא חצי זאבה וחצי כלבה, ואינסטינקטים קדומים מאפשרים לה לשהות בחברת בני האדם ולגלות להם נאמנות. השניים הופכים להיות רכושו של אדם בשם בונה-אפור. במחנה בני האדם אין חמלה ואין רוך ופנג הלבן מוכה ללא הרף. כשאימו נמסרת לאדם אחר, פנג הלבן נאלץ להתמודד עם יתמות. הוא נותר לבדו, חריג ופראי, נלחם מול הכלבים המצויים במחנה האינדיאני ומזהים את זרותו. בהדרגה, הוא הופך למכונת הרג משומנת, שנוא ושונא כול. הוא מתגעגע לאם ולחופש בטבע רחב הידיים, אך מחשבות כאלה עלולות להחליש אותו. עליו להיות חזק ותוקפני, נטול ביטחון או שלווה. בהמשך הרומן, הוא נמסר לאדם רע לב שמשתמש בו לקרבות שבהם כלבים נלחמים זה בזה עד מוות לקול צהלותיהם של בני אדם שמהמרים על הזוכה. תיאורי הקרבות מקפיאי דם. באחד מהם פנג הלבן כמעט מוצא את מותו, עד שמגיע מושיעו ומלמד אותו את ערכה של אהבה – ואת האופן שבו אהבה יכולה להביס את האופי האלים ביותר. הגיבור החייתי הזה מפעים נפש ומעורר הבנה והזדהות: קשה למצוא ספר נוער אחר שמתאר בעוצמה דומה את האלימות ואת השנאה שמלוות לעיתים את תהליך ההתבגרות. איש לא מבין את הגיבור המתבגר והוא לא מבין את עצמו. במצוקתו, הכעס הוא הרגש היחיד שיכול להגן על הבדידות החריפה. האלימות שלו מגדירה אותו וכובלת אותו – הוא פראי, לא ממושמע וזועם. "פנג הלבן" הוא סיפורו של בריון פראי, והוא חריג על רקע ספרות הילדים והנוער שמזהירה מפני בריונות ומסמנת אותה בהקשר מוסרי מנוון. הספר מתאר את האופן שבו אלימות כרוכה ביצר ההישרדות, שמשמעותו המוסרית אולי קשורה בטבע מולד, אך מועצמת בשל תנאי חיים עגומים, הזנחה והתעללות. התודעה של פנג הלבן רואה את העולם "כמקום של תאוות אין-ספור, רודפים ונרדפים, ציידים ונטרפים, בעיוורון ובבלבול, באלימות ובערבוביה, בתוהו ובבוהו של רעבתנות וטבח, חסר רחמים, מקרי, אין סופי". העולם, לא רק של ערבות הקרח אלא גם זה הסמוך אלינו, עלול להיות חסר חמלה. מי שמופעלת עליו אלימות, יפעיל אותה בתורו על אחרים, לא משום שהוא רשע, אלא משום שהחיים לימדו אותו שרק כך יוכל לשרוד. אולם הרומן הקשוח נטוע במידה של חסד. "אילו ידע בונה-אפור לתת חיבה ואהבה, היה חודר לתוך הנשמה של פנג ומעלה מתוכה את כל התכונות הטובות והנעימות," כתב לונדון. את גיבורו הוא מלמד, בסופו של דבר, שגם תנאי החיים האכזריים ביותר אינם חוקקים בליבו של יצור חי רוע שאין לשנותו. כשהשנאה מפנה את מקומה לאהבה, גם זאבים פראים – כמו גם אנשים פראים – יכולים למצוא לעצמם אושר ולהסב אותו לאחרים.
ג'ק לונדון - פנג הלבן - מדורה בשלג
ג'ק לונדון - פנג הלבן

ספרים נוספים באותו סגנון