יהודה אטלס

משורר ועתונאי ישראלי. נולד בעין-עירון בא' באדר תרצ"ז (12 בפברואר 1937). סיים את בית-הספר התיכון בחדרה ושירת בחטיבת "גולני". שנים אחדות היה חבר קיבוץ מזרע. למד מדעי-הרוח באוניברסיטת תל-אביב. בשנים 1961 – 1966 היה סגן-עורך הירחון "במחנה גדנע". אחר-כך הצטרף למערכת "ידיעות אחרונות" וערך את המוספים השבועיים "שבעה ימים" ו"שבעה לילות". ב-1982 ערך את עתון-הילדים "פילון". ספרו הראשון, "עד עמוד-התליה" (1969), מספר על המחתרת היהודית בעירק, שני קבצי השירים שלו — "והילד הזה הוא אני" (1977) ו"גם הילד הזה הוא אני" (1979) — זכו עם הופעתם להצלחה חסרת-תקדים: הם נפוצו ברבבות עותקים, הופקו כתקליטים, הומחזו לתיאטרון והוכתרו בפרס-זאב. בעקבותיהם באו הספרים הבאים בסדרה: "ורק אני לא" (1981): "לראות איך" (1982): "אני רוצה שפתאם" (1983). על ראשית כתיבתו לילדים סיפר אטלס: "ערב אחד ישבתי עם בני בן השש-וחצי ואמרתי לו: 'בוא ננסה לכתוב עליך שירים'. הוא 'נורא' התלהב מהרעיון, ואני החלטתי לכתוב על התנהגויות ותחושות של ילד, כשבני משמש לי דוגמה. הדבר 'הלך' לנו די מהר. אני כתבתי ונועם הוסיף הערות משלו. העקרון החשוב ביותר בעיני היה לכתוב רק דברים אמיתיים, שהילד מרגיש ממש, וזאת במסגרת של שירים קצרים-קצרים, פשוטים- פשוטים, בלשון מדוברת של ילד… יש הכותבים לילדים על עולם יפה וילדות מאושרת. אני, לעומת-זאת, כותב על הבעיות הקשות של הילדים, על הצרות והמבוכה שלהם, על הצער ועל החולשות. חיי הילדים הם, לדעתי, קשים, לפעמים אפילו קשים יותר מחיי מבוגרים." — "שיריו-חרוזיו של אטלס,' פסקו שופטי פרס-זאב, "מתמקדים בעולמו של הילד הקטן, כל ילד קטן, על חוויות היומיום שלו, פחדים, הרהורים ומערכת היחסים עם עולם המבוגרים. התגובות המושמות בפי הילד מובאות בלשוךילדים טבעית, ששורה בה איכות פיוטית. מסירת הדברים מפי הילד, מנקודת-ראותו האישית, אך המשותפת לכלל הילדים, מעניקה לכתוב מימד אותנטי, המאיר תופעות אופייניות מנקודת-ראות השונה מזו המקובלת בדרך-כלל בספרי ילדים."

ספרים בהרפתקה