אסטריד לינדגרן

אסטריד לינדגרן נולדה בשנת 1907 וגדלה בחווה בדרום שבדיה. על ילדותה העידה שהייתה מאושרת. בריאיון בגיל 92 ציינה שהילדים פשוט "הורשו להיות ילדים. מעולם לא שכחתי מה זה להיות ילדה, אני כנראה קצת ילדה בעצמי". למרות ההומור ושמחת החיים שמופיעים בספריה, סוד אפל שמיעטה לדבר עליו טמון בעברה. כשהייתה בת 19 גילתה שהרתה לעורך עיתון מקומי, שהיה נשוי ומבוגר ממנה ב-30 שנה. באופן חריג לתקופה, החליטה לגדל את התינוק לבד ולא להתחתן עם גבר שאינה מאוהבת בו. היא עזבה את העיירה הקטנה ועברה לעיר הבירה שטוקהולם ומשם עברה לדנמרק כדי ללדת בסתר וללא רישומים. בגלל חסרון כיס נאלצה למסור את התינוק לארס למשפחת אומנה, וכילתה את כספה בסופי השבוע כדי להתראות איתו. רק לאחר ארבע שנים הצליחה לקבל בחזרה את בנה וגם אז מסרה אותו להשגחת הוריה עד שמצבה התייצב. ב-1931 התחתנה עם סטורה לינדגרן, שהיה המנהל שלה בעת שעבדה כמזכירה ועזב את אשתו למענה. היא הסכימה להצעת הנישואים שלו בתנאי שלארס יגדל בביתם. שלוש שנים לאחר מכן נולדה בתם קארין. סרט משנת 2016 מתאר את המאורע שעליו אסטריד מיעטה כל כך לדבר. נטען בו שהאירוע הטראומטי הזה נמצא בכל ספריה של לינדגרן, בהצגת ילדים נטושים ובודדים שזקוקים להגנה. אף שהיא ידועה כסופרת ילדים ונוער, לינדגרן מעולם לא נמנעה מלגעת בנושאים נפיצים כמו מוות, בדידות ונטישה, ולא רק בפן המצחיק שלהם. ספרים כמו "האחים לב ארי" ו"מיו מיו שלי", מעידים על הכנות ועל האומץ בכתיבתה. אסטריד לינדגרן מתה בשנת 2002 בגיל 94. היא הותירה אחריה כמאה יצירות שממשיכות להסעיר, להצחיק ולרגש מיליוני קוראים בכל העולם, וכן להיות במרכזם של דיונים חברתיים עכשוויים.