רובינזון קרוזו

עם הזמן מרגיש רובינזון כמו מלך של מדינה קטנה, שבה הוא השליט. רק לעיתים רחוקות הוא מהרהר אם כדאי לשוב לארץ "תרבותית", כי הוא יודע ששם מחכות לו מוסכמות חברתיות שכלל לא מוצאות חן בעיניו. באחד מסיוריו באי הוא נתקל בפראים אוכלי אדם, שלקחו בשבי בני שבט אחר וכעת הם עומדים להרוג ולבשל אותם. רובינזון יורה עליהם והם נבהלים ומסתלקים, מותירים אחריהם שבוי צעיר, אסיר תודה על כך שחייו ניצלו. הבחור נשאר על האי ובמהרה לומד לדבר אנגלית. רובינזון מחליט לקרוא לו "פְרַיידֵיי" כי חייו ניצלו ביום שישי (בתרגומים הראשונים לעברית, תורגם שמו ל"שֵׁשֶׁת" כמו בביטוי "ששת ימי הבריאה"). פריידיי מצטרף ברצון למלאכות השונות, ועד מהרה הופך בן בית וחבר קרוב לרובינזון. כך חולפות עוד שלוש שנים, עד שיום אחד עוגנת באי ספינה אנגלית שצוותה מרד ברב-החובל. בתחבולות ובעזרת פריידי, מצליח רובינזון להשתלט על המורדים, ובתמורה מסכים רב-החובל לקחת את רובינזון ואת פריידי בחזרה לאנגליה. הרפתקאותיו של רובינזון באות בכך לקיצן. הוא קונה לו בית, נושא אישה, מוליד ילדים וחי באושר וגם בעושר – כי השכיל לחלץ מהספינה הטבועה ארגז מטבעות זהב. כאשר הספר "רובינזון קרוזו" ראה אור (למעשה השם הוא רובינסון, אך שמו בעברית הושפע מהגייתו בגרמנית) מייד הפך לרב-מכר ותורגם לשפות רבות. הוא נחשב לרומן המציאותי הראשון: בניגוד לספרים מאותה תקופה, שבהם נכתב על בני אצולה וכוחות על-טבעיים, כאן הגיבור היה אדם רגיל שקורים לו דברים אפשריים. לאורך מאות שנים, ילדים וגם מבוגרים מדמיינים עצמם בדמותו של רובינזון, שלא נכנע לאיתני הטבע ולגורל ושורד בזכות תושייה ואומץ לב. מחנכים רואים בו כלי חינוכי להקניית יוזמה וכוח רצון. רובינזון בורח הכי רחוק שניתן מהמוסכמות ומהחיים שיועדו לו. הוא רוצה להיות חופשי ומגיע להגשמה עצמית ללא נטל חברתי מעיק. אם היה אי-פעם אדם חופשי בעולם – או לפחות בעולם הספרות – הרי זהו רובינזון קרוזו.