הקומדיה האנושית

סגולות אלה מתגלות במלוא יופיין בספרו "הקומדיה האנושית", שנכתב תחילה כתסריט ומאוחר יותר הפך לספר. זהו סיפורה של משפחת מקוֹלי, משפחה דלה אך ישרת דרך, שחיה בקליפורניה בפרוור של עיירה אמריקנית פיקטיבית בשם איתקה, המבוססת כנראה על עיירת הולדתו של סרויאן. יוליסס הוא הבן הקטן, החקרן ותם העיניים. הומר הוא הבינוני, שמסייע בפרנסת המשפחה כנושא מברקים בדואר המקומי. האח הגדול, מרקוס, מגויס לצבא ויוצא להילחם בחזית במלחמת העולם השנייה. בס האחות וחברתה־שכנתה מנגנות בצוותא ואמא מקולי תומכת בכולם ומלמדת את ילדיה פרקים בהגינות, ביושר, בנדיבות ובאהבת אדם. מכל דמות, ומשלל דמויות נוספות בעיירה, אנו לומדים משהו על החמלה, האחווה והטוב האנושי. בכל פרק ובכל דמות יש תמהיל נפלא של עצב ושמחה, טרגי וקומי, תמימות וממזרות, גיחוך ורצינות, נעלה ונלעג. כל דמות, בצד היותה אדם פשוט ושגרתי, היא גם פילוסוף, משורר, אמן וטיפוס חד־פעמי. לסרויאן היה כושר כתיבה מדהים. הוא כתב בקלילות ובמהירות ובמה שנראה כחוסר התלבטות. אמרו עליו שהוא מסוגל לכתוב בכל יום סיפור או מחזה חדש. כתיבתו היתה חופשית, זורמת, נטולת כללים. הוא זכר תמיד שתפקידו הראשון של הסופר הוא לספר סיפורים. הוא ביקש, כדבריו, "לחשוף את הדרמה הנפלאה והמתמדת שמסתתרת בנסיבות, במאורעות ובבני־האדם הרגילים ביותר." אולי יצליחו כמה מהכותרות של פרקי "הקומדיה האנושית" להדגים את רוח כתיבתו של סרויאן: "עולם טוב יותר, אנשים טובים יותר", "הֱיֵה מאושר! הֱיֵה מאושר!", "לא יחדל כאב מקרב הדברים", "הרי נשיקה", "האהבה היא בת אלמוות, השנאה מתה בכל רגע".