ויקטור הוגו – סופר, משורר, מחזאי ומדינאי שנחשב לאחד מגדול יוצריה של צרפת – נולד ב-1802 לאב שהיה גנרל בצבא נפוליאון ונסע רבות ברחבי אירופה, בעיקר לאיטליה ולספרד. הוגו הצעיר ושני אֶחיו הבוגרים, שגרו עם אימם בפריז, נסעו לבקר את אביהם ולפיכך לא למדו במסגרות מסודרות. כבר בגיל צעיר גילה הוגו כישרון כמשורר, וכשהיה בן 15 זכה בתחרות שירה מטעם ה'אָקָדֶמי פְרַנסֶז'. בתחילת שנות העשרים לחייו פרסם את קובץ שיריו הראשון, והיה בין מייסדי זרם הרומנטיקה בצרפת. בגיל 20 הוא נשא לאישה את אהובת נעוריו, אָדֶל פוּשֶה. לשניים נולדו ארבעה ילדים.
עם השנים פרסם הוגו קובצי שירה, מחזות ורומנים, שהמפורסמים ביותר בהם הם "עלובי החיים" ו"הגיבן מנוטרדאם". בעיני הצרפתים הוא נחשב קודם כול למשורר, ורבים מכתירים אותו בתואר המשורר הלאומי של צרפת. הוגו אף שלח ידו בפוליטיקה ונבחר לאספה הלאומית של צרפת. ב-1851, כשנפוליאון השלישי הכריז על עצמו כעל קיסר, נמלט הוגו מצרפת והתיישב בסופו של דבר באי גֶרנזי שבתעלת לָה מאנְש, שם גר גם בשנת פרסומו של "עלובי החיים". ב-1870, עם נפילתו של נפוליאון השלישי, שב הוגו מהגלות למולדתו ונחשב לגיבור לאומי. ב-1885 הלך הוגו לעולמו, והוא בן 83. יותר ממיליון איש ליוו את ארונו בתהלוכת לוויה שחצתה את פריז עד לפנתיאון של גדולי האומה.
