הרפתקה ראשונה: הקריאה כאתגר
עידוד קריאה. כמה כוח יש בצמד המילים הזה! נדמה כי די בו לעורר את תשומת לבם של מבוגרים; בעיקר מחנכים. ואכן, עידוד וקריאה הן מילים יפות מאוד: הן הומאניות ובעלות קונוטציה חיובית, וכאשר הן מחוברות יחדיו – כמוסה בהן הבטחה, ואפילו תקווה.
אך כיצד מעודדים את "דור העתיד" לקרוא? יש שיאמרו כי המציאות העכשווית מחייבת צעדים דרמטיים, כך שלמעשה העידוד הופך להכרח (כלומר, "חיוב קריאה"), ובאמצעותו יחויבו הילדים לקרוא, ואז "יידבקו בחיידק הקריאה"; יש שיאמרו כי צריך לתת לילדים לקרוא ספרות הנחשבת קלאסיקה, כי אלו היצירות שעליהן המבוגרים (שהם קוראים בעצמם, כמובן) גדלו; מנגד, יהיו שיטענו שהדרך היחידה היא לתת לילדים לקרוא מכול הבא ליד, גם אם מדובר ביצירה שאינה מוצלחת או כזאת שנדמה כי היא נטולת ערך ספרותי.
תהא הגישה אשר תהיה, לטעמי חשוב להזכיר: עידוד קריאה משמעו עידוד אהבת הקריאה. נדמה כי המילה החשובה כל כך נשמטה, ולא במקרה. אנו לומדים לקרוא בבית-הספר ומחוצה לו באמצעים שונים, אך אהבה לקריאה ניתן להנחיל רק על-ידי ספרות. ייתכן מאוד שילד (או ילדה, כמובן) אשר יקרא ספרות לא טובה, ימצא בה בכל זאת עניין, משום שהיא פשוטה, קלה לפענוח ואינה דורשת מאמץ. הוא יקרא מעת לעת, וסביר שיחדל בשלב מסוים. אבל ילד שיתוודע לספרות טובה (פופולארית ועכשווית או קלאסיקה, אין זה משנה) עשוי להתאהב בקריאה. ממש כך: להתאהב בה. והרי אותה התאהבות (גם אם אינה נמשכת לנצח, וכמו בכל מערכת יחסים היא חווה עליות ומורדות), היא הכוח המניע והמדרבן, היא זו שמעודדת את הילדים להוסיף ולקרוא עוד ספר ועוד ספר.
עידוד אהבת הקריאה חשוב במיוחד כאשר הילדים עושים את צעדיהם הראשונים בקריאה עצמאית. זהו שלב מורכב למדי מבחינה נפשית: הוא טומן בחובו תקווה והבטחה, גילוי והפתעה, תסכול ומורת-רוח, מאמץ ומאבק, צבירת ביטחון עצמי ובניית מערך של התגברות על מכשולים. ואינני מדבר כלל על השלב הראשוני של הכרת ולמידת השפה (אף על פי שאני סבור שסיפורים מאוירים הם אמצעי מעולה להקניית יסודות השפה), אלא על השלבים שלאחר מכן – כאשר הילדים נדרשים להתמודד לבדם (או כמעט לבדם) עם טקסטים ספרותיים. גם לאחר שהם מבססים שליטה מסוימת בשפה, ישנן רמות שונות של יכולות קריאה, וטקסטים ספרותיים מטבעם מורכבים יותר מטקסטים שמופיעים בחוברות הלימוד.
אולם אני משוכנע כי הדרך הטובה ביותר להקנות לילדים מיומנויות קריאה, יכולת פענוח של השפה על משמעויותיה הרבות, וכמובן – לעודד את אהבת הקריאה, היא באמצעות ספרות טובה. הרי אם נחליט כמבוגרים שברצוננו ללמוד שפה חדשה, ימליצו לנו במהרה לעבור לקריאת ספרות באותה שפה. בהתחלה לא נבין את כל המילים, אך נוכל להיעזר במילון, באנשים אחרים, במחברת הלימוד; עד מהרה – תלוי ביכולות האינדיבידואליות – נוכל למלא את החסר באמצעות הסקת מסקנות, הבנה של משמעות כללית וכן הלאה; נרחיב את אוצר המלים, נגלה אופני ביטוי חדשים, וכן – נתאהב בשפה דרך סופרים שידעו לעשות בה כשלהם. סופרים שידעו לשחק בשפה, למתוח אותה, להביע רגשות באמצעותה וכן הלאה.
זאת צריכה להיות הגישה כלפי מה שמכונה "ראשית קריאה". הילדים זקוקים לספרות טובה, אפילו אומר – מעולה, בכדי לרכוש כלים ממשיים לקריאה עצמאית, לצבור ביטחון, ולא פחות חשוב – להתרגש, ליהנות (והרי האקסיומה שהנאה נגרמת רק מטקסטים זולים ופשוטים שאין בהם עומק, היא מגוחכת), להתפעם וגם להזדעזע מסיפורים שייתכן מאוד והם יחרתו על לוח לבם לשנים רבות. כיוון שזוהי השפה הראשונה שאליה הם נחשפים, יש לכך ערך רב פי כמה, ולכן עידוד אהבת הקריאה חשוב אף יותר. אין צורך במגננה והסתרה – ספרות טובה היא ספרות שמצליחה להציג עולם מורכב ומשכנע, שגם כאשר הוא טומן בחובו כעס, עצב ועלבון, יש בעצם ההיחשפות למצבים הללו ערך בל יתואר מבחינת הילדים, אשר חווים רגשות מעין אלו, או יחוו אותם בהמשך.
ספרות לראשית-קריאה צריכה לשמש כשער של זהב, לסלול את הדרך לא רק ליכולת קריאה עצמאית, אלא בעיקר – לעולם הספרות הגדוש באינסוף הרפתקאות. רק ספרות מעולה תעודד ילדים להוסיף לקרוא, לגלות את הקסם הטמון בספרות ולרצות להיחשף אליו שוב ושוב. ייתכן וספרות שאינה טובה תספק את ההכרח הבסיסי של לימוד השפה, אך היא לא תעשה דבר מעבר לכך.
בטקסט ובאיור (ולאיור תפקיד חשוב מאוד בספרי ראשית-קריאה, שכן עליהם לא רק ללוות את הטקסט ולתאר אותו, אלא להציג נדבך נוסף, ערך אמנותי הנפרד מהיצירה הטקסטואלית אך שלו קשר הדוק ליצירה הספרותית השלמה) – ספרות ראשית-קריאה צריכה להיות מאתגרת – גם מבחינה לשונית, שכן גם אם הילדים לא יבינו את כל המלים, הם יזכרו אותן, את הצליל שלהן ואת השייכות שלהן למשמעות רחבה יותר. היא צריכה להיות מצחיקה וגם עצובה, מבדרת ומעוררת מחשבה, מגרה את הדמיון ומציעה מבט ייחודי על מציאות חיים. טקסטים ספרותיים שאינם טובים אך הם פשוטים לקריאה, קלילים במובן השלילי של המלה, ונעדרים גרעין רגשי משמעותי וסיפור מעשה מוצלח ומעורר הזדהות (הן על ידי דרמה והן על ידי הומור) – טקסטים כאלו יכשלו במשימה החשובה מכול, והיא עידוד אהבת הקריאה, משום שקריאת ספרות טובה רצופה במהמורות. היא דורשת אתנחתאות מצד אחד, אך עשויה לעורר דחף מפתיע לגלות ולחוות. אלמנטים אלו אינם נחלתה של הספרות למבוגרים בלבד, והם חשובים עד מאוד לקוראים צעירים, כיוון שביכולתם להניע את הילדים הלאה, לעודד אותם לחפור עמוק יותר במנהרות הספרות המפותלות, ואולי, אם יתמזל מזלם, למצוא בספרות פינה חמה של רוגע מצד אחד, ומקור בלתי נדלה של רעיונות וסוגיות שיש לפצח מצד אחר. סמכו על הילדים שידעו להתמודד עם תכנים מורכבים ועם שפה מאתגרת, וסמכו על הספרות הטובה שתדע לכשף אותם, משום שהיא והיא בלבד תעשה את הדבר שאתם כל כך רוצים: תעודד אותם לאהוב לקרוא.
הרשימה פורסמה במקור באתר "במחשבה שנייה".
יותם שווימר הוא עורך סדרת "הרפתקה ראשונה" ועורך אתר הפנקס לספרות ותרבות לילדים