אליס בארץ הפלאות: פלאות בין תרבויות

מאת לי עברון וקנין

לפעמים מתרגם שואל את עצמו איך היה המחבר כותב אילו כתב עברית. התשובות לשאלה הזאת יכולות לאפשר מידה של חופש; למשל, לכתוב משפט חד-משמעי במקום שהיה בו משחק מילים ולפצות במקום אחר, וכיוצא בזה. אבל ב"אליס בארץ הפלאות" אי אפשר להסתייע בתרגיל מחשבתי כזה, משום שאילו כתב לואיס קרול את הספר בעברית, הוא לא היה כותב כמה משפטים אחרת: הוא היה כותב ספר אחר. נראה שהשפה היא יסוד משמעותי ומכריע בעצם תהליכי החשיבה והיצירה שהביאו את "אליס" לעולם. אם יצירה בתרגום עשויה להיות אותה גברת בשינוי אדרת, "אליס" היצירה, כמו אליס הילדה, לא מחליפה רק את בגדיה אלא משנה את צורתה ואולי גם את זהותה.

 "מי את?" אמר הזחל.

לא הייתה זו פתיחה מעודדת לשיחה. אליס השיבה, די בהיסוס – "אני – אני בקושי יודעת, אדוני, ברגע זה – לכל הפחות, אני יודעת מי הייתי כשקמתי מהמיטה הבוקר, אבל אני חושבת שכנראה החליפו אותי מאז כמה פעמים."

"למה את מתכוונת בדברים האלה?" אמר הזחל בקשיחות. "הסבירי את עצמך!"

"אני לא יכולה להסביר את עצמי, לצערי, אדוני," אמרה אליס, "כי אני לא עצמי, אתה מבין."

"אני לא מבין," אמר הזחל.

"לצערי, אני לא יכולה לנסח את זה בצורה ברורה יותר," השיבה אליס בנימוס מופלג, "כי אני לא יכולה להבין את זה בעצמי מלכתחילה; ולהחליף כל-כך הרבה גדלים ביום אחד זה נורא מבלבל." (מתוך התרגום של עטרה אופק לספר) 

 אליס לא יכולה להסביר את עצמה בעברית, וודאי שאינה יכולה לעשות זאת ללא הערות (ואכן, הספריה החדשה הוציאה ב-1997 ספר מוער בתרגומה של רִנה ליטוין, שגם בלי להביא בחשבון את ההערות, הוא בעיני התרגום הקולח והמוצלח ביותר של "אליס" לעברית). איך היא יכולה להסביר, למשל, שהכובען המטורף, ארנב האביב והחתול צ'שייר מקורם כולם בביטויים בשפה האנגלית, וכנראה נולדו מתוך חשיבה ילדית אינטואיטיבית שמחפשת את הקונקרטי מאחורי המופשט, את הדמויות שמאחורי הביטוי השגור, וגם את הצלילים שמאחורי המילים – למשל, כשהעכבר מבטיח לספר סיפור (tale) ארוך, איזה ילד לא יביט מיד לעבר זנבו? והמוקש הגדול – ילד אנגלי שלומד מוזיקה ואומרים לו שהוא צריך to beat time, להקיש את הקצב, יכול לדמיין מישהו מרביץ לזמן, ואם הוא נכשל במשימה אולי אפילו יאשימו אותו ברצח הזמן, כפי שהאשימה מלכת הלבבות את הכובען המטורף, אבל יחסיו של ילד דובר עברית עם הזמן מופשטים הרבה יותר.

אותה חשיבה היא המכוננת את עלילת "אליס" כולה, והיא, בהגדרה, בלתי ניתנת לתרגום. נראה שעורכי סדרת "הרפתקה", שהוציאו לאור את התרגום החדש של עטרה אופק, הבינו שאליס העברית אינה יכולה בשום אופן להיות אותה אליס שהייתה כשקמה בבוקר, ואפילו הדגישו זאת בבחירתם ללוות את הספר באיורים חדשים מאת מירה פרידמן, ולא באיורים המקוריים של ג'ון טניאל שהטביעו כל כך את חותמם כחלק אינטגרלי מהיצירה.

מה נוכל אפוא לדרוש מהילדה החדשה, האחרת הזאת? מה שאפשר לדרוש מכל יצירה קלאסית, ומכל יצירה באשר היא: תרגום קולח, מהנה, נקי מצרימות ככל האפשר. התרגום החדש של עטרה אופק הוא ברובו כזה. אמנם, יש בו בחירות לשוניות-סגנוניות שאינן לטעמי. למשל: "כיהבזיק במוחה שעד לאותו רגע, מעולם לא ראתה ארנב שיש לו כיס באפודה" – לטעמי כדאי להוסיף כאן נושא, "הבזיקה במוחה המחשבה"; "היא יכלה לראות אותו בלי בעיה מבעד לזכוכית" – מה עניין בעיות לכאן, ולמה לא סתם "בבירור"?; "איך מוצאים חן בעיניך כלבים?" התרגומי וכיוצא באלה.

אבל טעם, במיוחד בעולם שבו כל דבר שטועמים מגדיל או מקטין את הטועם, הוא עניין יחסי, והיו גם ניסוחים שמצאו חן בעיני, למשל: "אם זה יגרום לי לגדול, אוכל להגיע למפתח; ואם זה יגרום לי לקטון, אוכל לזחול מתחת לדלת; כך שבכל מקרה אכנס לתוך הגן, ולא אכפת לי איזה מהמקרים יקרה!". הניסוח בסוף חינני ומתאים לרוחו של קרול, שדווקא כאן כתב פשוט "And I don't care which happens" (ובכל זאת עדיף היה "יגדיל אותי", "יקטין אותי", ובלי "כך ש"…)

עטרה אופק מספקת פתרונות יצירתיים למשחקי המילים, אבל אחדים מהם מסובכים מדי וניתנים להבנה רק מתוך השוואה למקור. למשל, שם הפרק הרביעי: "הארנב משחיל חומד של ביל", אינו מובן כלל עד שקוראים את הפרק ומבינים שביל הוא חומט, ושהארנב ניסה להכניס אותו לבית דרך הארובה. ודאי שאין בו שמץ מן הפשטות הנפלאה של המקור, The rabbit sends in a little Bill. בעברית ביל לא יכול להיות חשבון לתשלום, ולכן הפך אותו אוריאל אופק בשעתו לטיל. רנה ליטוין מצדה הבריקה עם "ביל-בול בארובה".

ועוד דוגמה אחת: בפרק השלישי קרול משחק עם הפסוק "found it advisable": הדמויות מבינות אותו כפשוטו (שוב דוגמה לחשיבה הילדית העומדת בבסיס היצירה) ותוהות מהו "it" שנמצא. הפתרון של עטרה אופק מתוחכם אבל נפתל מדי, ואולי לא יהיה נהיר לילדים בקריאה ראשונה:

"מצא שמן הראוי…"

"מצא שמה?" שאל הברווז.

"מצא שֶמִן,"  ענה העכבר די ברוגז: "אתה הרי יודע מה פירוש המילה 'שֶמִן'."

"אני יודע יפה מאוד מה זה 'שמן', כשאני מוצא משהו," אמר הברווז: "זה בדרך כלל משהו שמן השלולית, כמו צפרדע או תולעת."

ב"אליס בארץ הפלאות" שזורים שירים, שהם פרודיות של קרול על שירים חינוכיים ידועים בזמנו. עטרה אופק בחרה, בצדק, שלא להיצמד למקור (אבל כפי שתראו להלן, יצרה הדים לטקסטים חינוכיים אחרים). בעיני השירים הם הנקודה החזקה ביותר בתרגומה, הם מדויקים מוזיקלית ויש בהם חופש לשוני, הומור והנאה.

לך אל נמלה בצֵל

ושב איתה בנחת

ראה דרכיה ביום חם

ואל תשכח מקלחת!

כמה נחמד לה שם בקן

לחגוג עם חבריה…

רק הצרצר עייף, מסכן –

זה את הלב קורע!

 

שיר נהדר, וקרוב מאוד לרוחו האנטי-דידקטית של קרול. ועוד דוגמה, שלושה בתים מתוך שיר שדווקא קרובים יותר למקור, בתרגום שוודאי יענג קוראים צעירים:

"אתה זקן, אבא ויליאם," אמר הצעיר,

"ושערך כבר הלבין כמו סיד;

לעמוד על הראש בלי הפסק, למכביר –

בגילך? זה נראה לי מחריד!"

"בנעורי," אז ענה אבא ויליאם לבן,

"חששו: זה יזיק לי למוח;

אך כעת, כשברור לי שמוח לי אין,

אעמוד על הראש בלי מנוח!"

"אתה זקן," סח הנער, "אינך צעיר, זכור,

והשמנת ממש כמו חזיר;

אבל קודם עשית פליק-פלאק לאחור –

איך קרה הדבר? נו, תסביר!"

את "הרפתקאות אליס בארץ הפלאות" כתב לואיס קרול כמתנת אהבה לידידתו הקטנה אליס לידל ("מתנת חג מולד לילדה יקרה,/ לזכר יום אחד של קיץ"). בסדרת "הרפתקה", שמעניקה למתרגמת מעמד של שותפה ליצירה (שמה מופיע על הכריכה הקדמית, ובדש הימני של הספר מופיעות תמונות וביוגרפיה מקוצרת הן של הסופר והן של המתרגמת), יש בעיני משמעות רבה לכך שגם בתרגומה של אופק ניתן לראות מתנת אהבה, ואולי מחוות תגובה למתנה שהתקבלה בעבר, שכן המתרגם הקודם של הספר היה אביה, אוריאל אופק. בשיר-הקדשה הפותח את הספר תרגמה עטרה אופק: "אליס! סיפור-ילדות שלך הוא זה, קחיהו / והניחיהו בידך המתוקה –"

ויש כל כך הרבה רוך בהדגשה שהסיפור הוא שלה, בשם התואר "מתוקה" וגם בתנועת היד העוטפת, המכילה את הסיפור; יותר מאשר במקור – Alice! A childish" story take,  And, with a gentle hand, Lay it…" וכמה מרגש שכף יד קטנה יכולה לחפון סיפור, וכשהיא גדֵלה היא יכולה גם לתרגם אותו, בדיאלוג שמתמשך מדור לדור: והרי זוהי מהותן של קלאסיקה ושל תרבות.

פורסם במקור באתר הפנקס