ילדי המסילה

"ילדי המסילה" נכתב בתחילה כפרקים לעיתון 'לונדון מגזין' ובשנת 1906 התפרסם כספר שזכה להצלחה רבה. בתקופה זו, סוף התקופה האדוארדית, מצבם של הילדים בבריטניה לא היה מזהיר. עד אז ילדים נוצלו לעבודה קשה במנפטות הכותנה ובמפעלים. רק במאה ה-20 החלו להתגבש חוקי העבודה והוטלה הגבלת גיל. אט אט חזרה הילדות לחיקם של הילדים. רקע זה משתקף יפה באופי העצמאי שבו הלבישה נסביט את גיבוריה נמוכי הקומה: כשאימם נופלת למשכב, הם דואגים להתיידד עם רופא הכפר ובכך עוזרים לה להחלים, ומאוחר יותר בובי היא זו שמגלה מה קרה לאבי המשפחה, והילדים, בעזרת הג'נטלמן הזקן, דואגים לנקות את שמו. ספרה של נסביט הוא ללא ספק רוח מרעננת ביחס לילדים, לדמויות נשיות ולאנשי המעמד הנמוך, אך לעיתים נושבת רוח דידקטית קלישאתית בין השורות. כך למשל אומרת האם לילדיה ש"עניים הם אנשים מאוד גאים, אתם יודעים". או דברי הרופא על כך שליבן של נשים רך יותר והן נתונות לזעזועים. כפי שניתן להבין מכותרת הספר, מרבית העלילה מתרחשת בתחנת הרכבת ואף היא חלק מרקע התקופה: הרכבת הייתה חידוש ששינה את תפישות המרחק, הזמן והגבולות, והיא משמשת הרבה יותר מאמצעי תחבורה בלבד. עלילות של ספרי ילדים ונוער רבים מאותן שנים או בשנים שיבואו לאחר מכן מתרחשות בתחנת רכבת. "ילדי המסילה" הוסרט כסדרת טלוויזיה של הבי-בי-סי וכסרט קולנוע, ומהדורות חדשות שלו ממשיכות להתפרסם עד היום בכל העולם.