ההוביט

בראשית שנת 1930 ישב מרצה צעיר בשם רונלד טולקין באוניברסיטת אוקספורד שבאנגליה ובדק מבחנים. כשנתקל בדף נייר ריק בין המחברות, לקח אותו ומבלי לחשוב יותר מדי כתב עליו את המילים "במאורה באדמה גר לו הוביט". באותן שנים השתעשע טולקין בפיתוחה של מיתולוגיה פנטסטית ארוכה ומפותלת, עם שפות ומפות משלה, ובעיניו היה הספר שהשלים ב- 1932 רק חלק קטן מהסאגה הגדולה שהתכוון לכתוב. הוא הראה אותו לכמה חברים, ודרך אחד מהם התגלגל כתב-היד לידיו של המוציא לאור סטנלי אנווין. אנווין, שלא היה בטוח בערכו, נתן לבנו בן העשר לקרוא אותו. הילד התלהב, האב הציע לטולקין חוזה, וכך החלה אחת ההרפתקאות שישנו לנצח את פניה של ספרות הפנטזיה. "ההוביט" מספר את עלילותיו של בילבו בגינס, בן לגזע של יצורים נמוכי קומה המתגוררים בפינה ירוקה ושלווה של "הארץ התיכונה" שברא טולקין. כמו כל בני גזעו, גם בילבו הוא ברייה נינוחה ומנומסת, אבל כאשר יום אחד מגיע גנדלף הקוסם אל דלתו הירוקה ובפיו הצעת תעסוקה מפוקפקת, כשהוא מלוּוה ב-13 גמדים, יצר הנדודים שלו מתעורר והוא מצטרף אליהם אל משימה כבירה: להגיע אל ההר הבודד ולפרוץ לארמון שעליו חולש הדרקון סמאוג. בדרכם יפגשו בילבו והגמדים בטרולים שיבקשו לבשל אותם, בעכבישי ענק, בגובלינים ובאלפים, יימלטו מהכלא בתוך חביות, ישתתפו במלחמה ולבסוף ייהנו מפירות השלום. בדרך נקלע בילבו למערתו של גולום, יצור קטן ומעורר רחמים, שמשחק איתו במשחק חידות ערמומי. במהלך המשחק מוצא בילבו טבעת זהב שגולום מאבד, ומגלה כי יש לה כוח להפוך אותו לרואה ואינו נראה. הטבעת תסייע לו לפרוץ להיכלות האוצר של הדרקון, אבל כשהוא חוזר לביתו הקט והנוח, הוא לא משער שהטבעת הקטנה הזו עוד תחולל צרות צרורות ותהיה הגיבורה הראשית בעלילותיו של אחיינו, פרודו בגינס, עליהן יסופר בטרילוגיית "שר הטבעות". טולקין שאב את הבסיס ליצירתו מהמיתוסים ומעלילות הגבורה הגדולות של ימים עברו, אך בעיצובו של בילבו בגינס הוא סטה מהדגם הקלאסי של האפוס. אם הגיבור האפי של "האודסיאה" או של אגדות המלך ארתור היה לוחם, מלך, גבר שבגברים, הרי שטולקין בחר דווקא בהוביט נמוך קומה, שוחר טוב ופשוט לכאורה, להיות הגיבור שלו.