משחקי הרעב

טרילוגיית "משחקי הרעב", שספריה ראו אור באנגלית בשנים 2008 עד 2010 (תורגמו לעברית בשנים 2010 עד 2011 על ידי יעל אכמון) נכנסה כמנצחת לשוק עמוס בספרות נוער. בתקופה זו ספרות הנוער כבר נחשבה זה כמה עשורים לסוגה בפני עצמה, זכתה למדפים מיוחדים בחנויות הספרים ונכתבה בידי סופרים שהתמקצעו ברזי הז'אנר. ככל שחלה התמקצעות בתחום זה, שוק ספרי הנוער נעשה פורה יותר מבחינה מסחרית, ותוכנם של הספרים נעשה קיצוני ואלים יותר. מאז תחילת שנות האלפיים, סופרים ומו"לים גילו סוד גלוי – הנוער רודף אחר ריגושים וגירויים קיצוניים. ספרי ההרפתקאות הישנים שסיפקו את מנת הריגוש המוכרת לא נראו עדכניים דיים עבור הנוער של תחילת שנות האלפיים, שדרש מנת אדרנלין גבוהה מהתפריט הספרותי שלו. אולי מסיבה זו, ספרות הפנטסיה הפכה לחלק עיקרי מתפריט הקריאה של הנוער. ספרי סדרת "דמדומים" שהחלה לראות אור בשנת 2005, ובעיקר ספרי סדרת "משחקי הרעב" שהחלו לראות אור בשנת 2008 נתנו מענה לצורך בריגושים קיצוניים וזכו להצלחה גורפת. סדרת "משחקי הרעב" מתייחסת באופן ישיר לעולם חדש של מדיה דיגיטלית, ובעיקר לסדרות הריאליטי הטלוויזיוניות שבשנים בהן נכתבה הסדרה היוו תופעת מדיה בולטת בעולם כולו. ב"משחקי הרעב" ובספרים רבים אחרים שבאו בעקבות הצלחת הסדרה, מאבק על הישרדות פיזית ומעשים של אלימות, רצח, אונס, עינויים, שבי של בני נוער וניצולם למטרות שפלות הם כמעט הנורמה המקובלת. בפן החיובי – ספרים מסוג זה מציגים לעיתים קרובות גיבורים חיוביים וחזקים – רבים מהם גיבורות – שמתגברים על הקשיים העומדים בדרכם ומשיבים את האנושיות, השלום והצדק לעולמם השסוע והמדמם.