פזוזו

"יונתן נעשה מודע עד כאב לזר, שלמרות קולו הסמכותי היה כנראה נמוך ממנו. גופו הגוץ היה לחוץ בינו לבין הקיר. אכן, עלה ממנו סירחון נוקב, שאי אפשר לתארו אלא כריח של ביצים רקובות, עז רטובה, בצל עתיק יומין וכרוב שהתפורר לגז. למרות החום, הזר היה לבוש במעיל פרווה לחה. יונתן, שראשו היה צמוד לחזהו של הזר, חש את המעיל פועם באופן חשוד, ולפתע הבין שהפרווה בכלל איננה בגד, אלא עורו החי של מישהו.

"'כן, נכון מאוד,' אמר הקול בלעג כאילו קרא את מחשבותיו. הוא החליק בזדון לתוך כפו של יונתן דבר מה ארוך וגמיש, ובעוד יונתן ממשש אותו בבהלה – האם זהו נחש מתפתל? – הבין שהוא מחזיק בידו זנב חי ודעתני…"

(הלווייתן מבבל, פרק 2)