הילל

"באוויר היתה תכונה של מחנה צבאי. המקומיים והמורדים בדקו רובים, אקדחים וקשתות מוצלבות, השחיזו להבים, פִּרזלו סוסים… אלה לא יכלה שלא להבחין בבחור צעיר שהמרץ שלו היה גדול משל כולם. נדמה שהוא נמצא בכל מקום, מעודד, מדריך ונותן פקודות. היא התפלאה שבחור בגילו (הוא נראה כבן עשרים ושתיים) מפקד על גברים שמרביתם מבוגרים ממנו בהרבה, אבל הצעיר היה בטוח בעצמו לחלוטין, וכולם נשמעו לו ברצון ורחשו לו כבוד וחיבה. הוא לבש בגדים מלוכלכים ממש כמו כל השאר, נעל מגפיים מעוטרים בפרווה, ועטה על חזהו שריון קל מעור מוקשח. שׂערו הבהיר והארוך היה אסוף בזנב סוס. היא הבחינה שיש לו אצבעות זריזות, ושהוא מומחה בכל דבר ומסוגל לפתור כל תקלה, החל במנגנון חלוד של רובה, דרך סוס בועט, וכלה ביישוב חילוקי דעות על זמני השמירות. זמן מה לאחר שהתחילה להתבונן בו הבינה בבת אחת שפניו נאים באופן יוצא מן הכלל, ומפיקים זוהר כובש. היו לו מצח ישר ורחב ועיניים אפורות מרוחקות זו מזו, שלמרות ביטחונן ניכרה בהן ביישנות שהוסיפה לו חן והוציאה מכלל חשבון כל חשד ליוהרה…"

(הלווייתן מבבל, פרק 7)